הרבה זמן חלמתי ללכת מסטול לגן החיות התנ”כי. לפני כמה ימים הצלחתי לעשות את זה. הוצאתי מהמגירה את הבוף האחרון שנותר לי, קיססתי לי צידה לדרך, הדלקתי ראש לתפארת מדינת ישראל ויצאתי לדרך.

אחר-כך חזרתי הביתה כי שכחתי לנעול את הדלת. כשהגעתי לדלת שכחתי למה בעצם חזרתי הביתה, הורדתי עוד שני ראשים ויצאתי מהבית.

העצה הכי טובה שלי לכם היא להגיע לגן החיות דווקא בבוקר – כל הילדים המעצבנים בבית-הספר, וההורים המרגיזים שלהם בעבודה. גם ביום שבת ממש נחמד שם, אבל אם אתם רוצים לראות חיות באמת נינוחות ולא-ביישניות, לכו בבקרים. תביאו אתכם ספר, כי רגוע שם מאוד ואם יש לכם במקרה בוהוריים פנוי לא תרצו ללכת משם.

העניין המגניב הוא שהסתובבתי שם קצת יותר מ-3 שעות ובאמת לא הספקתי לראות את כל החיות. זה לא שטיילתי בגן-החיות לאט, אלא באמת הזדרזתי לראות כמה שיותר בעלי-חיים לפני שאני הולך לעבודה (וחוץ מזה, תכננתי להוריד עוד שניים-שלושה ראשים לפני העבודה, אז הייתי לחוץ בזמן).

גן החיות התנ”כי מדורג כבר כמה שנים כאתר התיירות בתשלום הפופולרי ביותר בישראל, כשרק בשנה שעברה 700 אלף איש ביקרו בו (ויקיפדיה, בייבי).

הוא נפתח בהתחלה בכלל ברחוב הרב קוק (בית אנה טיכו, מוסד הרב קוק, ואיפה שחונים בלילה אם אין מקום במגרש הרוסים) כפינת חי קטנה. ב-1941 העבירו את הגן לשמואל הנביא, ב-47′ להר הצופים בשטח האוניברסיטה, אחר-כך ב-1950 לרוממה, ולפני 15 שנים העבירו אותו למיקום הנוכחי שלו – שכונת מלחה.

גן החיות הזה נקרא גן החיות התנ”כי, בגלל העובדה שחלק לא מבוטל מבעלי-החיים בו הם כאלה שהיו כאן פעם, ויותר כבר לא. דובים חומים, נמרים, יחמורים (משהו בין צבי לאיילה או משהו כזה), חתולי חולות ועוד.

כל זה, למען האמת, לא ממש עניין אותי באותו יום. הייתי עסוק מדי בלהתפקע מצחוק לנוכח השקנאים המצחיקים האלה, שנראו כמו פסלים. הם פשוט ישבו שם, שאנטי שאנטי, בזמן שזבובים מטיילים להם על הפרצוף ועל העיניים. לא ממש הפריע להם:


לת’ום יורק, הסולן של רדיוהאד, יצא לפני שנתיים כמעט אלבום סולו מצויין בשם The Eraser. תשמעו אותו, הוא ממש מצויין. בכל אופן, יש לו שיר שנקרא Black Swan. חשבתי שזה סתם משהו שהוא המציא, אבל באמת יש חיה כזאת:

לא ממש הבנתי בדיוק מה זו החיה הזאת, אבל אני די בטוח שהיא קרובת משפחה של המומינים:

הספקתי גם לצלם זיקית שלא ממש קשורה לכלום:

ויחמור:

וקרנף:


עכשיו, תקשיבו. איזה בן של אלף זונות אחד הדליק שריפה קטנה ליד גן החיות. תוך 20 דקות בערך כבאי האש השתלטו עליה, אבל הג’ירפות הביטו בדאגה יתרה בדליקה:

במקרה עמדתי שם בתצפית עליהן, בביתן עץ מעל האיזור שבו הן מסתובבות. הן כל-כך נבהלו, שהן החלו לרוץ במעגלים סביב הבריכה שלהן. זה נראה מטורף – עדר ג’ירפות רצות בבהלה במעגלים. זה היה מגניב.

ראיתי רגע משפחתי קסום של שימפנזים:

ובבון מתקשר עם ילד (הבבון סתם נראה משועמם):

וברדלס יפהפה עם שלוש רגליים:

ובית-קפה של דחלילים:

וסקס של דובים:


ואת הפנדה האדומה שהיתה כל-כך חמודה שכמעט
קפצתי מעל לגדר כדי לאנוס אותה:


וציפור מוזרה שנראתה כמו מגנו טעים:

ופינגווין קופץ למים:


ועץ עם הרבה עיניים:

וטווס שקפץ להגיד לי שלום (ואפילו הפיל
לי נוצה לרצפה, ולקחתי אותה הביתה ועכשיו היא תלויה לי על הדלת):


ואייל או משהו כזה עם קרניים:

ועטלף גור יונק מאמא שלו:


וקנגורו מתפנן:

יש עוד המון חיות שצילמתי ולא העליתי את התמונות שלהן, וגם לא מעט חיות שפספסתי (ההיפופוטם, למשל, בדיוק התקלח כשהגעתי). תקשיבו, זה אחד המקומות הכי מגניבים שאני מכיר. אתם מוכרחים ללכת. בבוקר אחד הספקתי לראות סקס בין דובים, אהבה בין קופים, ואקשן (עדר ג’ירפות רצות). זה היה אקראי לחלוטין, ומי יודע מה תראו כשתלכו אתם.

פוסטים דומים: