בעצת מישהו שביקר כאן בפוסט הקודם על השכנים המזדיינים שלי, החלטתי לשבת ולכתוב להם מכתב. הלכתי לשם אתמול בחשכת הלילה ותליתי את המכתב על הלוח של “האגודה לתרבות הדיור”. אני מקווה שזה יעזור כי כבר ממש נשבר לי להתעורר כל לילה בזיעה קרה.

לכבוד: דיירי הבניין
מאת: שכן מודאג מהבניין ממול שלא ישן טוב בלילה כבר כמה שבועות

הנדון: זוג שכנים שמזדיין ברעש גדול ובסאון והמולה

אהלן, אני השכן בבניין ממול (נעים מאוד).
יש בבניין שלכם איזה זוג אחד שמזדיין כמעט כל לילה.

אין עם זה בעיה, שיהיה להם בכיף.
אבל הקולות הנוראים שהם משמיעים מעבירים בי צמרמורת אלימה, כמעט כמו בהופעה חיה של צביקה פיק. שכנים יקרים, אתם בוודאי יודעים בעצמכם שהם נשמעים כמו כלבי ים גוססים, בתוך רכבת הרים דוהרת.

הם כל-כך רועשים שהם מעירים אותי כמעט כל לילה ב-3 או 4 לפנות בוקר, ואני בטוח שלא רק אותי.

בקשתי מהזוג המזדיין היא, שיעשו את זה יותר בשקט בבקשה.
לחרדתי, גם החלון וגם התריס פתוחים לרווחה. לפחות שיסגרו את החלון כי אני לא מסוגל לישון כמו בנאדם בלילה. מילא, אם הבחורה הייתה נראית טוב, לא הייתי מתלונן. אבל היא נראית כמו תחש נהרות בוגר.

לשכנים המזדיינים: אתם מפריעים את שלוות חיינו השקטה.
ניסיתי גם להזמין משטרה, אבל הם אומרים שהם לא מטפלים בדברים כאלה.
אני מתחנן, תזדיינו קצת יותר בשקט כי אתם הורסים לי את החיים עם זעקות הקרב שלכם.

וליתר דיירי הבניין – בטוחני כי אלו מכם שזה מפריע להם שמחים על המכתב הזה, כי מישהו היה צריך להגיד משהו. זה באמת עובר כל גבול.

בברכה,
שכן מודאג.

פוסטים דומים: