הלכתי אתמול למוזיאון הטבע של ירושלים, אחד המוזיאונים האהובים עלי בעולם וללא ספק אחד המקומות הכי רומטיים עלי אדמות. למה הכי רומנטיים? יש לי ארבע מלים בשבילכם: עז עם שני ראשים.

מוזיאון הטבע נבנה במאה ה-19 על-ידי אפנדי ערבי-נוצרי עשיר בתור בית קיץ מחוץ לעיר העתיקה. השלטון התורכי קנה את הבית ואת החלקות שסביבו, הכתיר אותו בשם הסקסי “וילה ד’קאן”, שתל סביבו עצים ושדות וגינות ואורוות. וילה ד’קאן שימשה את המושל התורכי בארץ. בינתיים המון גרמנים טמפלרים (לא אלה ממסדר הטמפלרים, חבר’ה אחרים) הגיעו לאיזור הסמוך והתחילו לבנות את המושבה הגרמנית. עכשיו יש שם את האוזן השלישית והרבה גלידה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה השלטון הבריטי תפס את הבית. המושל הבריטי גר שם איזו תקופה, ואחר-כך וילה ד’קאן הפכה למועדון קצינים.

עברו הרבה מים מתחת לגשר מאז, והחל משנת 1962 יש לנו שם מוזיאון. כשמסתובבים במוזיאון הטבע יש תחושה שמבקרים בגרסה זעירה ועלובה קצת של ארמון הבסבורגי לשעבר. אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם. זה אחד המקומות הכי מדהימים בעולם (עבורי, לפחות). אפילו הרצפות, האח הגדולה בקומה השניה, קישוטי השיש ועוד כלמיני עקבות פרהיסטוריים כאלה מרמזים על הוילה המדליקה שהיתה כאן פעם.

בחוץ יש גן די גדול, ששימש פעם כאורווה של המושל התורכי של ירושלים. היום אין שם יותר סוסים, אלא פינת חי ושדה חקלאי שיתופי לתושבי העיר.

בפעם הקודמת שהייתי במוזיאון הטבע הייתי תלמיד כיתה ב’. הזיכרון שהמקום השאיר בי היה צרוב כה עמוק במוחי שכמעט השתנתי מרוב התרגשות כשנכנסתי לשם שוב.

שומדבר לא השתנה במשך כל השנים האלה. כלומר, כמעט שומדבר. הוסף חדר קולנוע שהקרינו בו באותה שעה שביקרתי את “מלך האריות 2″, וכנראה עוד כמה דברים – אבל שומדבר לא באמת השתנה.

במוזיאון הטבע יש אוסף פוחלצים מאוד יפה. כלומר, בהנחה שאתם לא חושבים שחיות מתות מלאות בקלקר וצמר-גפן וחומרים משמרים זה דבר איום ונורא.

בשנות ה-60 אידי אמין העניק לטדי קולק, מושל ירושלים האגדי והגיבור שלי, אריה ולביאה מפוחלצים כמחווה לעיר הכי יפה בעולם.

אני לא רוצה להשמע כמו איזו ילדה בת 12 או משהו, אבל כשראיתי את פולחץ העז בעלת שני הראשים, כמעט בכיתי כמו תינוק שקיבל בעיטה בשיניים. העז היתה הדבר היחידי כמעט שזכרתי באמת מכל המוזיאון ובשבילי עצם העובדה שהיא עדיין היתה שם, באותה תנוחה בדיוק, היתה כל-כך מרגשת שכמעט התמוטטתי. אני לא מצפה מכם להבין.

זכרתי עוד משהו ממוזיאון הטבע – מוח בצנצנת. המוח עדיין היה שם גם הוא, אבל הוא כל-כך ישן שהוא מתחיל להתפורר. חתיכות ממנו צפו בפורמלדהייד הסמיך.

תראו, אני מת לישון וגם המוח שלי מתחיל להתפורר, אני כבר מרגיש את זה. אני לא יודע איך לומר את זה אחרת – בואו למוזיאון הטבע. זה מקום כל-כך יפה.

ומילה אחרונה לסיום ממוחי המתקלף: המוזיאון הנפלא הזה סובל מהזנחה תקציבית איומה. אני לא מתכוון להתחיל להפנות אצבעות מאשימות, אבל בחייאת – כל הקולונאליסטים האמריקאים והצרפתים והבריטים האלה שמשתלטים לנו על העיר ובדיוק על האיזורים סביב מוזיאון הטבע ומחרבנים לנו את החיים (יֶס יוּ, יוּ קוק סָאקרס), אתם לא יכולים לזרוק לנו כמה קופייקות כדי שנשמור על מוזיאון הזה וגם הילדים שלי יוכלו לראות שם עז עם שני ראשים? ‘סססאמא שלכם, נשבר לי כבר הזין מכם.

 

כתובת:

רח’ מוהליבר 6, במושבה הגרמנית (מאחרוי עמק רפאים)

אוטובוסים: 18, 4 (יורדים בעמק רפאים והולכים 2 דקות ברגל)
15 שקל כניסה, 12 אם אתם סטודנטים

שעות פתיחה:

ראשון: 08:30-13:30

שני: 08:30 – 18:00

שלישי: 08:30-13:30

רביעי: 08:30 – 18:00, ה’

חמישי: 08:30-13:30

שבת: 10:00-14:00.

טל’:      02-5631116, 02-5660666

 

פוסטים דומים: