מקום 8: ריף רף

לריף רף הלכתי רק פעם אחת, אבל נשאר לי זכרון מאוד חזק ממנו. הלכתי לשם יום שבת אחד, כשהייתי בן 11. אחי הגדול וידידה שלו מהתיכון עשו עמי חסד ולקחו אותי איתם לשם. רק אלוהים יודע מה עבר בראשם כשהחליטו לעשות את זה.

בדיוק התחלתי את כיתה ז’, ועוד לא הגלידו הפצעים (הרגשיים והגופניים) של בית-הספר היסודי – וכבר אחי לוקח אותי עם הידידה התיכוניסטית שלו למקום של תיכוניסטים.
איזה כיף זה היה – להיות מוקף בתיכוניסטיות קשקשניות עם קוקו ומחברות, לשמוע את קרקוש כוסות המילקשייק, לשמוע אותם מדברים על דברים של אנשים גדולים. חשבתי שקיבלתי טרמפ אל כמה שנים קדימה.

אלא שבתור ילד בן 11, ועוד חסר כל כישורים חברתיים, די מהר הצלחתי להביך את עצמי וכל מי שישב ברדיוס 10 מטר ממני, ואחי לא לקח אותי לשם יותר.
אני הייתי נוהג בדיוק כמוהו, אגב.

פוסטים דומים:

  • אין פוסטים דומים. זה כנראה פוסט דפוק מדי.