התפרסם ב-15.November.2008 | נושא: כלמיני שטויות
קרקס הצוענים הבלקאני המפורסם, “סירקוס דה בוג’ידאר” הגיע לירושלים!

מחנה הקרקס בגן סאקר
“סירקוס דה בוג’ידאר”, אחד הקרקסים הצועניים הנחשבים ביותר בעולם, נחת השבוע בירושלים במסגרת סבב ההופעות שלו ברחבי העולם. עד כה הופיעו להטוטני סירקוס דה בוג’ידאר בלונדון, פריז, בראטיסלאבה, מדריד וצ’סקי קרומלוב.
את המופע המלהיב פותחת קבוצה של קופי מאקוק, אשר רצים בזנב מורם מקצה אחד של הקרקס לקצה השני, ועל-גביהם רכובה ניקולינה חריסטאנה, “האם הקטנה של קופי המאקוק” כפי שכינה אותה המגזין “טיימס” (2006).
כוכב הערב הוא זדראבקו תאודורי, שרירן יורק-אש שאת פניו מעטר שפם מפואר. זדראבקו מבצע תרגילים מורכבים ומסוכנים, קופץ מעל למכונית פיאט אונו דוהרת (ומתרסק לא פעם), הולך על כדור מראות, גולש על סקייטבורד תוך-כדי הפגנת כישורי שליטה מרהיבים בנונצ’אקו מאולתר, רוכב על אופניים, קופץ מגובה של כ-6 מטר הישר אל תוך ערימת גרוטאות, הולך על חבל באמצעות ידיו בלבד ועוד.
חבריו למופע מבצעים פעלולים נוספים – חלקם רוכבים על זחארינה, פרדת הקרקס הנודעת, קופצים מעל מכשולים, מזנקים מתוך סירים וקופסאות, מפריחים בועות סבון לחלל הקרקס ושרים לקהל בניב הבולגרי המיוחד כל-כך של העיירה ממנה באו, בוג’ידאר.
הקהל גם הוא חלק חשוב מהמופע. להטוטני סירקוס דה בוג’ידאר קופצים בין הצופים ומבהילים אותם, לוקחים אותם יד-ביד ומניפים אותם באוויר.

הכל כבר מוכן, וכולם מחכים לכוכבים. אבל איפה ניקולינה?
לובומיר דראגומיר, מנהל הקרקס, אומר “כולם הכי אוהבים את הליצנים. לנו הצוענים אין די כסף לכדורים ופרחים, אלא רק לגרוטאות פח חלודות, אבל לקהל לא אכפת. הקהל הישראלי הוא הכי הכי ואנחנו שמחים לחזור לכאן.” בפעם האחרונה בה ביקר סירקוס דה בוג’ידאר בירושלים הוגשו מספר תביעות נזיקין נגד הנהלת הקרקס, לאחר שמספר ילדים ומבוגרים מקהל הצופים נפצעו בגופם ונדבקו בטטנוס.
“אחרי שהילד ההוא חטף כלבת בגלל שאחד הקופים נשך אותו,” מסביר לובומיר, “חשבנו ששרפנו את עצמנו בישראל. אבל עורך-הדין שלנו, אמיל קונסטנטין, גילה שצו-הרחקה כזה לא תקף ליותר מחמש שנים.” הוא מוסיף בחיוך.
הקרקס מחולק לשני צוותים, כאשר אחד לפחות תמיד נמצא בארצות הבלקאן והאחר מופיע ברחבי העולם. הצוות מונה 30 להטוטנים, 80 קופים מסוגים שונים, 10 ליצנים, תיש (ירוסלב) 2 עיזים (רוזיטה וראדוסלאבה) לרווחת הצוות, פאבל חתול האבטחה, זחארינה הפרדה, ו-25 עובדי צוות האחראים לניקיון הכלובים (וחיים בהם יחד עם החיות, כדי לוודא שהחיות מקבלות תשומת-לב מלאה).

חתול האבטחה פאבל פוקח עין
בארצות הבלקאן עומד לרשות הקרקס צי עגלות-משא, אשר מיועד לחיות הקרקס ואנשיו. לרשות זחארינה הפרדה עגלה שלמה משלה, אבל ניתן להבין את זה – היא הכוכבת ב-הא’ הידיעה.
את הקרקס ייסד סלאבומיל מגדאלנוב לפני 55 שנים. סלאבומיל, אשר החל לעבוד כעובד במה בקרקס לנינגרד לבידור וחינוך המונים ע”ש ולדימיר איליץ’ לנין, החליט לפתח מופע עצמאי משלו. באחד ממסעותיו במסגרת קרקס לנינגרד פגש בקופת מקוק נטושה שלא חששה ממנו. בין השניים פרחה אהבת-נפש, ובמרוצת השנים פצחו יחדיו במופע משלהם, ולאחר שנים מספר התחתנו.

שששש! המופע עומד להתחיל. מאחורי הקלעים של סירקוס דה בוג'ידאר

פאבל יוצא לסיור אבטחה, סורק את השטח ומגן על קהל המבקרים בקרקס
גם הפרדה זחארינה הצטרפה לקרקס ממש במקרה.
בסיום אחת מההופעות בסיביר, זחארינה, ששימשה פרדת-משא בעבודות הנחת מסילת הרכבת הקרוס-סיבירית באיקאל-אמור (Baikalo-Amurskaya Magistral’, BAM), עברה על-יד סלאבומיל והביטה בו במבט עצוב, והלכה אחריו. אחרי שסלאבומיל ראה שהפרדה מסתדרת היטב עם קופי המופע, החליט לאמץ אותה אל חיקו ולשלב אותה במופע.
קרקס הצוענים “סירקוס דה בוג’ידאר” מפורסם בכל העולם, ורבים נוהרים אל הופעותיו. אל תעזו לפספס את ההופעה הקרובה.

סלאבומיל מגדאלנוב. יוצא לצוד כשרונות, או סתם חיות בר לארוחת הערב?
לפוסט הבא: עלילות דני שובבני או: הפוסט החשוב ביותר (בעצם, היחיד) שהתפרסם כאן אי-פעם |
לפוסט הקודם:
מתיסיהו בקפה אברם?!
צ'יגססטגאוט
15 בNovember 2008 בשעה 5:45
אני דווקא זורם עם קרקס פה.
הבעייה שהייתי מסטול מדי כדי להבין אם מה שכתבת פה הוא אמיתי או לא.
הבנתי שזו בדיחה רק מ”לאחר שמספר ילדים ומבוגרים מקהל הצופים נפצעו בגופם ונדבקו בטטנוס. “.
בקיצור, קרעת אותי.
אלימלך זורקין
15 בNovember 2008 בשעה 12:32
חבל שלא נזדמן לך לצלם את אליעזר הקנגורו הידוע לשמצה..
מספרים עליו כי ביום בוקר אחד בעת ויכוח עם סלאבומיל מגדאלנוב על שכרו החליט הלה לנגוח בראשו של סלאבומיל, נגיחה זו עלתה לו בעבודתו ומאז נוטר טינה הוא לקרקס בוג’ידאר ומחבל באוהל חדשות לבקרים.
(מתוך “אגדות קרקס צועניות לשעבר” הוצאת פ.חרוסטיצה)
macphista
15 בNovember 2008 בשעה 18:23
קראפ, זהו, עלית עלינו. אתה וכתבות התחקיר שלך…
אז מה עכשיו? אני צריכה לחפש מקום מגורים חדש?
שוין, במילא מגיע החורף, צריכה מחסה יותר אפקטיבי מפני הגשם.
מישהו יכול להמליץ לי על איזה צינור ביוב פתוח?
עזבו, אחזור לתוכנית הראשונית שלי, אלבש בגדי חניוק ושטריימל ואנמנם לי באיזה ישיבה.
הישיבה של הגאון ר’ צבי רבינוביץ שליט”א שולטתתת!
שירה
15 בNovember 2008 בשעה 19:22
כפרה עליך, אני קוראת שקטה כבר זמן מה, אבל אני לא יכולה להתאפק:) בדיוק כתבתי שיר חדש על הקרקס ואם תבוא להופעה שלי ברביעי אקדיש אותו לך! (אבל קודם תבוא להגיד לי שלום כדי שאדע שאתה שם)
הנה הפלייר:
http://flickr.com/photos/sh1ra/3017315612/
נתראה – ומחיאות כפיים על הפוסט ובכלל..
עכברתול
15 בNovember 2008 בשעה 19:46
@שירה:
את רצינית? כתבת שיר על קרקס הצוענים?
הייתי מגיע בשמחה, אבל ביום רביעי הבא לצערי אני בחתונה איומה שאני לא יכול להתחמק ממנה.
ולאלו מכם שאין להם כוח להקליק על הפלאייר, ההופעה של שירה תתרחש ביום רביעי הבא ב-21:00 באוגנדה.
עכברטונה
15 בNovember 2008 בשעה 21:13
מגניב לאללה!
הכלבת כלולה במחיר?
יגאל
16 בNovember 2008 בשעה 1:47
בחייאת, עד הפיסקה האחרונה כבר הייתי מת ללכת.
אורי
16 בNovember 2008 בשעה 18:40
עכברתול היישר כוח על התחקיר העיתונאי והאומץ לעמוד מול פאבל החתול האימתני- שמועות מספרות שהפוגרום בעכברי הכפר פולצניבה ב96 היה באחריותו והוא הוכרז כפושע מלחמה בקרואטיה.
אלימלך זורקין
16 בNovember 2008 בשעה 19:51
אורי היקר,
לפי הספר הפתוח בפני (“אגדות קרקס צועניות לשעבר” הוצאת פ.חרוסטיצה), זוהי טעות נפוצה לשייך את הפוגרום הקשה שאירע בעכברי הכפר פולצניבה בשנת 96 לפאבל.
פוגרום זה ניצת בעקבות מעשיו הנפשעים של ראש הכפר זלדימירנקו שמנטונוביץ כאשר העז לסרב לבן דודו של פאבל, סשדרנקו, כאשר הלה הגיע לכפר על מנת לגבות דמי חסות.
מסופר על פאבל שכאשר הגיע קרקס בוג’ידאר לעיירה הציורית דבוז’אק, אשר שוכנת לגדות נהר הדנובה, פוטר אביו מעבודתו במפעל הפחם בו הועסק, כאשר לא נותרה בידו שום ברירה גמר אומר בליבו והניח את עריסתו של פאבל העשוי לבלי חת על מפתן אוהלו של סלאבומיל מגדאלנוב.
מכאן הדרך לקריירה מצליחה באבטחת קרקסים נודדים היתה קצרה ביותר, פאבל התגלה כחתול אבטחה מהטובים שידע הבלקן על שלל קרקסיו (מתוך “אושיות אבטחה ששמן הולך לפניהן”, גליון 26 דצמבר 89) ועד היום הוא זכור לטוב הודות ללכידתו של מיכאיל “הנוכל” סלישישביץ’ בעודו מנסה להשיג תמונת עירום של ניקולינה חריסטאנה בדרך לא דרך (“האם הקטנה של קופי המאקוק” , מגזין “טיימס” 2006).
שירה
23 בNovember 2008 בשעה 3:31
קודם כל – תודה, שנית – אני מכירה כמה וכמה אנשים שהיו בחתונה באותו היום (של איזו אחות של..) משעשע!
שלישית, ההצעה להקדשה תקפה עד בלי די, פשוט בוא להופעה והצג את עצמך (ההופעה הבאה באברם ב-6.12)
רביעית, השיר שכתבתי הוא על קרקס, לאו דווקא קרקס הצוענים, אבל עכשיו כשאני חושבת על זה זה הקרקס המתאים ביותר לככב בשיר הזה, אז – כן! כתבתי את השיר על קרקס הצוענים..
:)
וגם נ.ב. – אולי כדאי לאפשר למשאירי התגובות לקבל מייל על תגובות שמשאירים אחריהם עם כזאת קוביית “צ’ק” (יודע על מה אני מדברת? כמו שיש ב”עונג” למשל..) http://haoneg.com/oneg/476
שבועטוב וכל זה!
מקווה שרקדת כהוגן בחתונה.
עכברתול
17 בDecember 2008 בשעה 19:35
היי, שירה – מצטער על התגובה המאוחרת אבל אין לי מושג איך עושים את זה (את הדבר הזה שיש לו שם בעונג).
חתונות זה חרא של דבר, מקווה לא ללכת לאף אחת יותר כל החיים, איזה סיוט. לפחות היו דואגים קצת לאלכוהול איכותי החראות.
אוסטין מדרובוב
18 בAugust 2009 בשעה 0:26
דומה ששורה עלי זכרון חולף- שבימי בחרותי, עודי מתקין סוליות עור לעוברים ושבים,
חלף דראגומיר על כל פמלייתו במרחק מסויים ממש מסמטאתי.
סלאבומיל אז הגיח לרגע בפתח הסמטא, וחנן את שוליה הרקובים בהטלת יציקה, ממש בפתח כוך העלובים שלי. התרגשות אחזה בי, ולא זכיתי להספיק לומר ולו “דראלצ’זקסטינטה דמדרואב דראגומיר !”. אך מרגע שנעלם בקצה קצה הסמטא, או אז לא היססתי וחפנתי לי בידי מזכרות פלא אלה (מוצקיו).
אלה השתמרו כהשתמר זכרון נפלא זה במוחי,
אשמח לתרמן לראשות האתר הנפלא הזה בהזדמנות ראשונה.