התפרסם ב-14.February.2009 | נושא: כלמיני שטויות
התחלתי השבוע לעבוד כפקיד במשרד ממשלתי. אני עדיין מנסה להבין איך מפעילים את המכונת קפה.
הפוסט הזה הוא חלקו הראשון של מדריך להצלחה בקריירה פקידותית.
בתור מי שעבד כפקיד במשרדים שונים רוב חייו הבוגרים, למדתי די הרבה דברים על השרדות בג’ונגל הפלורוסנטי. אני מקווה שאצליח להעביר אליכם מעט מהידע שרכשתי.
לכל אלו מכם ומכן שעובדים, או עומדים לעבוד, כפקידים, הפוסט הזה מוקדש לכם.
{החוקים מנוסחים בלשון זכר, כי אין לי כוח לנסח את זה ככ/ה. זה פשוט מעצבן/ת.}
כלל מס’ 1: תמיד הראה עסוק
גם כשאין לך מה לעשות, ובמיוחד כשאין לך מה לעשות, תמיד השתדל תמיד להראות עסוק. בשאיפתך לעצלנות עילאית ולחפּשנות מוחלטת, דאג לכך שתמיד תיצור את הרושם שאתה אדם עסוק ומטפל במשימות חשובות במיוחד. נוע במשרד במהירות, רצוי עם ערימת דפים בידך, ולבש ארשת רצינית ומודאגת על פניך. כך תלחיץ את חבריך למשרד, והבוסים יחבבו אותך יותר ויראו בך אחראי – ורציני.


כלל מס’ 2: לעולם אל תגרום לעצמך להראות מוצלח יותר מהבוס שלך
דאג תמיד ליצור במעסיק שלך את התחושה כי הוא-הוא, כמובן, הבוס. אם תפריז בשאיפותיך להרשים אותו ביכולות ובכשרון שלך, אתה עשוי להלחיץ אותו ולערער את בטחונו האישי.
רוב המנהלים סובלים מבעיית ביטחון עצמי נמוך, ולמרות שלעולם לא יראו זאת – הם חיים בפחד מתמיד מפני פגיעה בקידום שלהם, או גרוע מכל – שעובד שלהם יתפוס את מקומם. הדבר הזה הופך אותם לאנשים מסוכנים ביותר. שוב: מעבידים הסובלים מבעיית דימוי עצמי ירוד הם האנשים המסוכנים ביותר לך. אנשים חסרי ביטחון הם לרוב קטנוניים, נקמנים וקנאים להחריד, וכשהם נמצאים בעמדות כוח הם לא יבחלו באף אמצעי להתנקם בכל מי שיפגע בבטחונם העצמי – המעורער ממילא. פגע באנשים רק כשאתה יודע שלא יוכלו לפגוע בך חזרה – או כאשר אתה בטוח שהם לא ידעו שזה אתה.
גרום למעסיק שלך לחוש שהוא בשליטה, גרום לו להראות מבריק ממה שהוא באמת – ותרכוש כוח רב. כוח שתוכל, בבוא העת, לנצל נגדו.

כלל מס’ 3: העמד פנים שאתה חשוב מכפי שאתה באמת
אין תחליף למוניטין רציני במשרד. בעזרת מוניטין אתה יכול להטיל אימה בחברים למשרד ובמעסיקים, לשכנע אנשים להאמין בכלמיני שטויות ולהשיג את מטרותיך ללא מאמץ. צור סביבך אגדה, גרום לאנשים לראות בך כ”הבחור המבריק ההוא ממחלקת תלונות”. צור באחרים את התחושה המוטעית כי אתה חשוב – גרום להם להאמין כי אתה נכס לחברה בה אתה עובד.הדרך המהירה ביותר לעשות זאת , היא להתלבש טוב לעבודה. כלל הברזל כאן הוא להתלבש כמו הבוס שלך. התגלח לפני העבודה, לבש חולצה מכופתרת ומגוהצת ונעל נעליים מצוחצחות, וכבר תיצור את הרושם המובהק שאתה אדם רציני שבאמת אכפת לו מהעבודה שלו – אדם שנכון יותר יהיה לקדם מאשר הבחור המפוזר ההוא שמתגלח פעם בשלושה ימים ומגיע למשרד במכנסי טרנינג.
בזמן שכולם עסוקים בלהתרשם ולקנא בכמה שאתה מוצלח, תוכל להתמסטל בשירותים ולהתמזמז עם הבחורה מהקפיטריה.

כלל מס’ 4: תן לאחרים לעשות את העבודה. כשהם לא יסתכלו, קח לעצמך את הקרדיט
השתמש בעורמה ותבונה כדי לתת לאחרים לעבוד. כשתקח לעצמך את הקרדיט (אפילו אם רק קרדיט חלקי), תיצור במעסיקיך תחושה שאתה יעיל בצורה יוצאת-דופן, ותגביר את התלות שלהם בך.
אל תדאג, גם המעביד שלך בעצמו יקח לעצמו את הקרדיט על ה”עבודה” שלך, כשידווח עליה מול הגבוהים ממנו בדרגה. אף אחד לא יזכור מי באמת ביצע את העבודה, ולאף אחד גם לא באמת יהיה אכפת.

כלל מס’ 5: גרום באחרים תלות בך
אם תיצור במקום עבודתך תלות בך, יקטנו הסיכויים לכך שתאבד את עבודתך. ובתקופה מוכת צרות כלכליות בה אנחנו חיים, סכנת פיטורין תמיד מרחפת מעל ראשינו – בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא.
קח לעצמך את הקרדיט על עבודתם של אנשים, נפח את מידת תרומתך למשרד – ותשתול בליבם את התחושה הבלתי-נמנעת שהם תלויים בך. וממי שתלויים בו, קשה יותר לפטר. מוטב יהיה לפטר את הבטלן ההוא שמתגלח פעם בשלושה ימים.

כלל מס’ 6: נצל את הזמן בעבודה לקידום מטרותיך האישיות
בשעות הרבות בהן אתה עובד, היית יכול להספיק לסיים הרבה מאוד דברים חשובים. מה בנוגע למסיבה הגדולה ההיא שתכננת? או מה לגבי חישוב תשלום חשבונות המים, החשמל, הארנונה והכבלים? מתי תסיים את מכתב הנאצה ההוא לחבר-הכנסת השנוא עליך? ומה עם השלב ההוא שאף-פעם לא הצלחת לסיים ב”שולה מוקשים”?
נצל את הזמן בעבודה למטרותיך האישיות, ותמצא את עצמך נשאר בחפץ לב שעות נוספות בעבודה – גם אחרי שכולם כבר הלכו.
המשכורת תדפוק, הבוס יתרשם ממך לטובה ויראה בך כעובד חרוץ, ואתה בינתיים תתקדם לרמת “מומחה” ב”שולה מוקשים”.

כלל מס’ 7: המנע מיצרניות במקום העבודה בכל מחיר
יצרניות היא דבר נהדר, אבל רק כשמדובר על משהו שמסב לך תועלת. כשמדובר בתועלת לאחרים, זה פשוט לא שווה את העשרים ומשהו שקל שאתה מרוויח בשעה. חוץ מזה, למה לעבוד קשה כשאחרים יכולים לעשות את העבודה עבורך?
אם תעבוד באמת, די מהר תרגיל את עצמך לכך – וגם את המעסיקים שלך. מוטב שתנצל את זמנך להמנעות מעבודה. זה גם הרבה יותר כיף. אם המעסיק שלך ביקש ממך להדפיס טופס מסויים, חבל במדפסת. עד שיגיע הטכנאי תוכל לצאת לארוחת צהריים ולהתמזמז עם הבחורה מהקפיטריה.
כשהמדפסת תסתדר, חבל במחשב. שתול בו וירוס, נסר את הכבל של המסך, הדלק וכבה את המחשב לחילופין במהירות והרבה פעמים.
בסופו של דבר, יתייאשו ממך – ולא יוכלו להאשים אותך בדבר. העמד פנים שאתה פשוט ביש-מזל. המעסיק שלך יאבד את שפיותו בהדרגה.

כאן תם חלק א’ של המדריך הזעיר לפקיד המזהיר. החלק הבא יופיע בפעם הבאה שיהיה לי לזין לכתוב דברים כאלה.
לפוסט הבא: המטבחון, או – סיוט ברחוב נרקיס |
לפוסט הקודם:
אי-ספיקת כליות
עכברתול
14 בFebruary 2009 בשעה 3:30
התחברנו לי פה התמונות. כוס אמא של וורדפרס בעברית, חתיכת זונה אכולת מחלות שכמוה.
חתול עם חיתול
14 בFebruary 2009 בשעה 3:46
חיתולים משומשים בשוק הפשפשים
עכברתול
14 בFebruary 2009 בשעה 3:52
אני לא מבין איך הספקת להגיב על הפוסט הזה (תגובה חשובה מאוד, אני מוכרח לציין) משהו כמו 2 שניות אחרי שפרסמתי אותו.
עכברתול
14 בFebruary 2009 בשעה 3:53
למה אתה עדיין ער בשעה כזאת?
עכברתול
14 בFebruary 2009 בשעה 3:53
לקח לי יותר זמן למצוא את התמונות האלה מאשר לכתוב את הפוסט המזדיין הזה.
עכברתול
14 בFebruary 2009 בשעה 3:53
למה אני לא הולך לישון?
עכברתול
14 בFebruary 2009 בשעה 3:54
כנראה כי אין לי סיבה טובה לקום בבוקר.
שמישהו ירה בי כבר.
עכברתול
14 בFebruary 2009 בשעה 3:55
ווהו!! לא עברו 2 דקות מאז שפרסמתי את הפוסט הזה, וכבר 8 תגובות.
יא אללה, כמה שאני פופולרי.
חתול במגפיים של ברוך
14 בFebruary 2009 בשעה 3:49
שמע, אני ממש עייף
חתול עם חיתול
14 בFebruary 2009 בשעה 3:55
אני ער כדי לשחק שעות ב sopwith בלי שאף אחד ישים לבויירד עלי
אחד המשחקים הטובים שנוצרו אי פעם
חתול במגפיים של ברוך
14 בFebruary 2009 בשעה 3:56
הפוסט קרע אותי מצחוק. במיוחד לאור היכרותי עם הנפשות הפועלות.
לילי
14 בFebruary 2009 בשעה 10:45
אתה יודע שכללי הלשון קובעים שפניה לקהל מעורב היא תמיד בזכר רבים ולכן אין צורך להשתמש בסגנון המייגע והמלוקק שלו\ה.
אדר
14 בFebruary 2009 בשעה 15:07
נכון.
טופסולוג מוסמך
14 בFebruary 2009 בשעה 15:31
שכחת דבר מאוד חשוב
להתעסק שעות עם המדפסת ולהעמיד פנים שאתה מנסה להדפיס משהו חשוב ויש איזה תקלה ואתה ממש עצבני וכל פעם שמישהו עובר ליד אתה מקלל את המחשב ונע בקדחתנות. זה מעביר הרבה זמן.
ינון אחימאיר גוזלנדורף
14 בFebruary 2009 בשעה 18:23
מאיפה מצאת את הציורים הנפלאים האלה?
קקה בידינו
14 בFebruary 2009 בשעה 19:37
והפרסומת שגוגל בחר לפוסט זה (מנוסחת כדבעי יש לציין) -
שחיקה בעבודה
ללמוד ניהול משאבי אנוש במכללת ר”ג בין נושאי הקורס: שחיקה בעבודה
אלמילך שלוימלוביץ' בורנשטיימליך זורקין
15 בFebruary 2009 בשעה 0:46
אני רוצה להוסיף טיפ משלי..
הבא לדרגת אמנות את לחיצת ה-alt+tab שלך, מהירות האור תראה איטית כסבתא חביבה במעבר חצייה אל מול המהירות שתפתח לאחר שבוע אימונים.
א. עכברוב
15 בFebruary 2009 בשעה 16:57
אלימלך זורקין, אינך מבין דבר וחצי דבר.
כבר הפילוזופיה העתיקה של הדאואיזם דיברה על “אי-עשייה” כערך עליון
(ליקוטי מוהר”ן)
צא ולמד.
גרייף
15 בFebruary 2009 בשעה 17:20
התחלת לתרגם לעברית את The Dilbert Principle? לא ידעתי שיש פרויקט כזה. אבל למה לקצר את הפרקים?
עכברתול
15 בFebruary 2009 בשעה 18:10
גרייף,
עדיין לא יצא לי לקרוא את הדילברט פרינסיפל, אבל תודה שהפנית אותי אליו.
אני בטוח שהוא מאוד משעשע, אבל גם בוודאי מיושן. סקוט אדמס כבר לא בגמלאות או משהו?
את מה שכתבתי כאן כתבתי מניסיוני האישי, ובפעם הבאה שתרמוז לפלגיאט מצדי אנסר לך את האשכים בעזרת מסורית חלודה.
ג'וני
16 בFebruary 2009 בשעה 15:33
גם לי זה נשמע קצת מתורגם. נו, גלה לנו מה המקור. מה איכפת לך.
שירה
16 בFebruary 2009 בשעה 17:30
זה לא נשמע מתורגם והבוז לרומזי הרמיזות!
פוסט מעולה, אחד מהטובים כאן בבלוג ובכלל.
כן ירבו!
הדבר היחיד שלא ברור לי, הוא מה בחור כמוך עושה במשרה כזו, אבל זה כנראה בפוסט הבא..
:)
שני
16 בFebruary 2009 בשעה 22:53
alt+tab זה ה- bosskey החדש.
עכברתול
16 בFebruary 2009 בשעה 23:29
שני ואלימלך זורקין (אגב, למי שתוהה, זה שם של איזה שודד בחסמב”ה),
אלט+טאב זה חמוד והכל, אבל זה די חרא כי יכולים לראות למטה בשורה הכחולה בדיוק מה אתם עוד עושים.
תכננתי דווקא להכניס את זה בפוסט הבא, אבל יאללה, כוס אמק:
התוכנה המעולה שדווקא תעשה לכם חיים קלים בתחום המפוקפק הזה היא תוכנה קטנה שנקראת בשם המשעשע והיצירתי:
Dad’s Around
http://elitefreeware.blogspot.com/2009/01/dads-around-is-simple-and-portable-boss.html
בהצלחה…
עכברתול
16 בFebruary 2009 בשעה 23:33
בדיקה.. תתעלמו.
עכברתול
17 בFebruary 2009 בשעה 11:42
ינון,
הציורים הם מאחינו הגדול האמיתי, גוגל.
מדאיג אותי שהשם “גוגל” נשמע דומה באופן מצמרר ל”בובליל”.