בבוקר יום וחג בהיר התעורר עכברתול על יצועו המטונף לקול קריאת העורב. קרני השמש ליטפו את פניו הפרוותיים וסדקו סדקים קטנים בקורי השינה שדבקו בצידי עיניו. רוחו של עכברתול נהפכה מיגון לשמחה.

הוא מאיר פניו ליתר העכברושים בתעלה, ומדבר לכל הבאים אליו רבות. בא א. עכברוב, מניח לפניו שקית שוקו ולחמניה ומברכו בחיים ושלום. עכברתול מנענע לו בשפמותיו ומכבדו בחתיכה מהלחמניה ואף מציע לו דברי מתיקה הערוכים על רצפת הבטון של התעלה.

הגיעה שרה החולדה, עכברושה מעוברת שהתגוררה בפח הזבל של שופרסל הסמוך. הביאה עמה אידרת דג וחתיכת לביבה לסעודת היום הזה. כל אלה הטיבו את לבו של עכברתול מאוד. נתנה לו שרה העכברושה פנים מבהיקים, ניב-שפתיים וחיוך משונה, חיוך תם ופתי.

עכברתול התמתח בשמש, התענג על פיהוק וחשב לעצמו, “לא הכל חרא בחיים”.

פוסטים דומים: