אני חושב שעישנתי יותר מדי. זה די חרא. אני עושה לעצמי דברים מזיקים כמו לענות לאימיילים, לנסות לגזור ציפורניים או לטלפן לחברות לשעבר בטלפון. זה לא עובד טוב אף פעם.
גם אל תנסו להתגלח אף פעם כשאתם מעשנים.
אני לא אתן לילד שלי לעשן סמים, כי זה יותר מדי כיף. הילדות צריכה להיות חוויה בונה ומחזקת, ילדים צריכים לגדול במסגרת קשוחה כדי שלא יגדלו להיות כוסיות כמו משה דץ או אנשים שמשתתפים ב’אח הגדול’. ילדות צריכה להיות קשה, מסריחה כמו הלמטה של מכסה ביוב, היא צריכה לעשות אותך גבר, לא מטרוקוקסינל. אני לא אהיה מהאבות הדבילים והלא אחראיים האלה שהיו אותם אנשים טמבלים שנתנו לכלב שלהם לעשן ואז הוא השתגע וחירבן להם בכל הבית מבוקר ועד ערב. אני אהיה אבא אחראי. אבל אם הילד שלי יבוא אלי בגיל 12 ויגיד לי “אבא, החלטתי שאני רוצה לעשן.” אז אני אדליק לו את הג’וינט הראשון.
אם זו תהיה בת, מצד שני, אני לא אתן לה לעשן עד שאמות. כי כולנו יודעים מה קורה לבנות רוסיות כשהן מעשנות יותר מדי – הן נהיות יצירתיות הולכות לבצלאל ואז פוגשות איזה בדואי מהפזורה… טוב, אני חושב שאפשר להפסיק עם הבדיחות על רוסיות.

ילדים צריכים חינוך, לעזאזל.
אם הייתי מנכ”ל ויצ”ו, הנה מה שהייתי עושה:
הייתי פותח סניף של ויצ”ו בהודו, כדי שויצ”ו יתפרסם בכל העולם ויקבל מלא תרומות. מה סניף – הייתי פותח בית-ספר עם פנימייה ומיטות ובתי שימוש נקיים וכל החרא הזה שסינים צריכים כדי
אחר-כך הייתי קונה את כל הילדים העבדים שהייתי יכול (בטח משהו כמו שלושים אלף שקל לאיזה 100 הודים, חישוב פרוע בלי להתחשב במדד), ואז מוסיף אליהם את המיותרים שאף אחד לא רוצה כי הם חלשים או טיפשים מדי.

כל חולצה שהייתי מקבל בויצ”ו היתה נשלחת מיד למחלקת מחקר ופיתוח שבראשה סינים חכמים שסיימו 24 שנות לימודים. הם היו מעתיקים את זה בצורה מושלמת ואז מעבירים לילדים הסינים שקניתי כדי לבנות להם בית ספר. אני עדיין אבנה להם בית ספר, והם יהיו חייבים ללמוד 5 ימים בשבוע ויקבלו ארוחה חמה, אבל הלימודים יהיו לימודי ערב. בבוקר הם יעבדו. אני מעדיף שהם יעבדו בבוקר כי אז הם יהיו ערניים יותר.

אני רוצה לומר כאן משהו חשוב, אבל לא חשוב מספיק כדי שמי שאיבדתי אותו לפני כמה שורות לא יוכל לקרוא.
רק צחקתי לגבי כל מה שאמרתי על רוסיות.
אני אוהב רוסיות. אני אוהההההההההב רוסיות, כמעט את כולן. כמעט את כולן מתחת לגיל 30 ומעל לגיל החוקי (בישראל, לא ברוסיה – שם זה היה משהו כמו 8 שנה שעברה אבל עכשיו זה אצלם כמו שעון חורף (הולכים למיטה יותר מוקדם).

אני כל הערב אני רק אוכל תותים עם גבינה לבנה ואני לא יודע אם להוסיף מלח או סוכר. הייתי בשירותים איזה פעמיים בגלל זה היום ולא אכלתי ממש הרבה היום אז זה לא מומלץ אלא אם כן החורתחת שלכם מרופד באזבסט או בבד בלתי דליק אחר.
אני לא מבין איך גבינה ותותים יכולים לשרוף ביחד, זה כמו מים ושמן או משהו. זה לא דליק ביחד, כי המים מכבים את השמן אם הוא בוער.
אני לא יודע איך אבל זה איכשהו טעים לי. הקופאית בסופרמרקט שאלה אותי הערב “מה אתה עושה עם כל התותים האלה?”
אמרתי לה “מיץ”.
אני חושב שהיא עלתה עלי כי היא המשיכה להסתכל עלי איזה חמש דקות רצופות, המבט שלה עקב אחרי עד השומר וזה לא בגלל שהתקלחתי.

היה לי ממש לא פשוט מהרגע שנכנסתי לסופרמרקט. הרגשתי שכולם סביבי חושבים שאני מסטול וזה כנראה היה בגלל שכשהזמנתי חמוצים אצל הרוסיה שלהם אמרתי שאני רוצה 2 וחצי גרם.

משהו כמו 5 דקות עשיתי ג’אגלינג עם תפוזים אבל לא הצלחתי לתפוס אף אחד ואיבדתי להם משהו כמו שלושה תפוזים מתחת למקרר של היוגורטים.

כולם עקפו אותי בתור לקופה כי בהיתי בחזה של הקופאית, למרות שהיא נראתה כמו הגופה של גילה אלמגור במצב ריקבון מתקדם.
בוווווווווווו……

אחר כך גיליתי שאני לא יכול לקנות בקופה הזאת כי זה עד 10 מוצרים ולי יש 12 והיא עיצבנה לי את הנשמה אז הרמתי בלאגן (כמו שצריך, אה?) על מה זה החרא הזה, והתחלתי לשאול את האנשים סביבי.
ואמרתי לקופאית תראי, אני מעכב אנשים סתם. מי המציא את החוק הדבילי הזה? למה אני חייב לציית לו? תפוז ותפוזינה זה אותו חרא, חשבתי שזה מצחיק כי תפוזינה נראית כמו ציצי של תיקי דיין אחרי שנרדמה קצת בשמש. תעבירי על תפוזינה מצדי, מה שיותר יקר. זה הכל פרי הדר, זה אותו חרא, בחיי, זה אותו חרא, נו מה זה משנה כבר לעזאזל.

אחר כך קניתי קיווי כי זה היה במבצע למרות שבכלל לא חשבתי לאכול קיווי, ואז והתחלתי לצחוק כי לא ראיתי קיווי מאז גיל 12.

בבית הבנתי למה אנשים לא קונים קיווי, כי בלתי אפשרי לקלף את הפרי הדפוק הזה ולהגיע לחלק הטעים בלי לאבד חצי מהקיווי או מהאגודל שלך.

פוסטים דומים:

  • אין פוסטים דומים. זה כנראה פוסט דפוק מדי.