מעניין אותי לדעת איזה מהפחדים שלנו הם באמת ממש, ממש דביליים ולא מבוססים על כלום. כולם מפחדים ממשהו, מהמון דברים, וזה די מוציא לנו את הכיף לחיות – ולפעמים אנחנו מצליחים לשכנע את עצמנו לחלוטין שהגרוע מכל עומד להתרחש בלי שום ביסוס – לפעמים עד כדי התרחשות ארועים שניתן להסבירם רק בגדר “נבואה שמגשימה את עצמה”.

בסוף המאה ה-14 תועד בדנציג מקרה, בו תינוקת בת שנה נשמטה מידיה של נסיכה ברדנבורגית לרצפה והתנפצה לרסיסים – ממש כאילו היתה עשויה מזכוכית.

העובדה כי כעבור שנה התברר הסיפור הזה התברר כמובן כבדיה מוחלטת (הוכח כי האם, שהיתה פילגשו של הפיזיקאי ארנסט לידל, רצחה את התינוקת וזללה אותה, לאחר שאיבדה את דעתה שפיותה מהרעלת כספית בעת שסייעה ללידל באחד מניסוייו – וכי התינוקת שנמצאה שבורה לרסיסים היתה רק בובת חרס מלאכת מחשבת שהוזמנה מידי רב-אמן בסכום עתק), לא מנעה מעשרות מיליוני אירופאים טיפשים להכנס לבהלת ענק (מה שמכנים פסיכוזת המונים – Psychosis of the Masses לפי ה-DSM), לפיה הם עשויים מזכוכית והם חיים את חייהם בחשש מתמיד.
המגיפה הפסיכולוגית היתה כל-כך רווחת שאפילו הנסיך צ’ארלס המטורף מלך צרפת ביקש מיועציו לעטוף את כל גופו בשכבות רבות של פרוות צובל וארבנת כדי שלא יתנפץ, חלילה. מצד שני, מה הייתם כבר מצפים מאדם שקוראים לו “צ’ארלס המטורף”? או לסירוגין, מצרפתי מסריח?

צ’ארלס המטורף התחרפן רשמית בשנות העשרים לחייו, והיה לבדיחה הגדולה של צרפת (הלא היא הבדיחה הגדולה של אירופה), כשסירב להתקלח במשך חצי שנה, התחתן עם סוסת פוני, דרש לאכול רק בשר תנין ולשתות רק חלב אם טרי.

אומרים שלטירוף אין גבולות, ובהלת הזכוכית הוכיחה את זה יפה מאוד. לקראת סוף המאה ה-17 התגלו 62 מקרים אמיתיים של מחלה חדשה לחלוטין, שלא תועדה עד אז באף מקרה בהיסטוריה של האנושות: מחלת העצמות הפריכות (סינדרום לובשטיין, Osteogenesis imperfecta). היא נגרמת ממחסור חריף בחלבון קולגן כתוצאה מאי-יכולת של הגוף לספוג ויטמין C. על אף נדירותה היחסית של המחלה הבאמת מדכאת הזאת, מאז המאה ה-17 ועד היום שיעור החולים בה בעולם הולך וגדל באופן אקספוננציאלי, ומומחים מעריכים כי עד 2025 אחד מכל 12 תינוקות בעולם יוולד עם המחלה. ההמחלה מתפתחת בקצב מהיר לא רק במספר החולים אלא גם במורכבותה – ב-50 השנים האחרונות זוהו חמישה סוגים שונים לגמרי של המחלה (הסוגים מסווגים בסימפטומים שונים שנעים ממבנה עצמות חריג, אובדן שמיעה וכישורים מוטוריים, וניוון שרירים בדרגות שונות). התינוקות שנולדים איתה נולדים זקנים. במקרים החריפים יותר הם יסבלו מיומם הראשון ועד האחרון מתסמינים של אוסטאופורוזיס מהסוג הגרוע ביותר ועד ניוון מוחי.
עשו על זה כמה סרטים (אחד מהם הוא הסרט של נייט שאמאלמאלמאלמלאן, “בלתי שביר”) ויש אפילו אגודת חולי העצמות הפריכות (והם החלו לפעול לאחרונה גם בארץ).

ההיסטוריה של המחלות האנושיות הולכת ונפרשת לפנינו בשנים האחרונות, ובשנים האחרונות מתגלות עוד ועוד מחלות שנולדו כשיגיון של איש אחד.
כמו למשל סינדרום אהלר-דאנלוס (Ehlers-Danlos syndrome) – מחלה שנובעת גם היא ממחסור בחלבוני קולגן ברקמות העצמות, העור והמפרקים. במקרה הזה העצמות אינן פריכות כלל וכלל – אנשים יכולים לעקם את מפרקי האצבעות, המרפקים, הברכיים, הצוואר, עמוד השדרה ולמעשה כמעט את כל גופם (גם את העור) בזוויות אלסטיות בלתי רגילות (אם אין לכם קיבה רגישה, תחפשו את זה בגוגל ותראו תמונות מגעילות של אנשים דפוקים לאללה). מחקר של חוקרת צעירה בשם בלה לה-גורני מאוניברסיטת קליפורניה גילה כי מקור המחלה, שזוהתה לראשונה רק במאה ה-12, בקרקס צועני נודד בו אחד המופיעים זכה להצלחה רבה כשהפגין טריקים שאפשר לעשות עם כתף פרוקה. החקיינים באו מיד אחריו, ובתוך קצת יותר ממאה שנים התגלה המקרה המולד הראשון של EDS. הילדים ש”זכו” להוולד עם הסינדרום הגועלי הזה גויסו בגיל מוקדם לקרקסים וזכו לקבל סכומי עתק (ביחס לאותה תקופה) עבור הכשרון הנדיר.
אז אם אתם רואים מישהו שמשוויץ בזה שהוא יכול לקפל את האגודל שלו אחורנית, תדעו שהוא לא באמת עשוי מגומי.

אבל דיברנו על אנשים שבירים ועצמות פריכות.
יש הרבה מאוד הוכחות לכך שמחלות הן דבר פסיכוסומטי, אבל לאחרונה גוברות גם ההוכחות לתופעה הפוכה. יותר ויותר מדענים טוענים לאחרונה כי אם מחלות רבות הןו תולדה של הדאגה האנושית, למה אנחנו מסוגלים להביא אם לא נתרכז בדאגות?

בני-אדם רבים נולדים עם תכונות-על, כמו כוח עצום, עמידות לכאב (בשנים האחרונות התגלה מקרה נדיר ביותר של עמידות מוחלטת בפני כל כאב – פחות מ-20 חולים בארה”ב כולה) ועוד.
בן אנדרווד הוא ילד שנולד עיוור אבל ניחן בכושר סונארי מופלא, כמו איזה דולפין או משהו:

מייקל לוטיטו, “השרקן האנושי”, תועד כמי שמסוגל לאכול הכל – ונכנס לספר שיאי גינס כאדם הראשון בהיסטוריה שאכל מטוס מחורבן שלם.

נזירים בודהיסטים רבים תועדו כמי שהצליחו ליצור בעצמם די חום כדי להרתיח מים בכוס ואחרים אף הפיקו מספיק חשמל מגופם כדי להדליק מנורה.

מי שהיה לאחד המקרים המעניינים ביותר הוא וויליאם רנקין, שנפטר לפני כמה חודשים.
בשנת 1959 רנקן טייס מטוס קרב מסוג J-8 טס במהירות של 1000 קמ”ש במהלך בטיסת אימון מעל שמי מזרח ארצות-הברית, וכשנכנס אל תוך ענן קומולונימבוס (ענן עצום שגורם לסופות ברקים ורעמים ולשלג) בגובה של 14 קילומטרים באוויר, כשהמנוע שלו שבק חיים. בלי לחשוב הרבה, רנקין לחץ על כפתור מפלט תא הטייס ושוגר אל תוך הענן.
הטמפרטורה בחוץ היתה משהו כמו מינוס 50 מעלות, והלחץ האטמפוספירי – לא יודע בדיוק, כנראה משהו דפוק לגמרי. זה היה כלכך דפוק לגמרי, שהתאים בגופו של רנקין התרחבו באופן מידי ומתוך העניים והאף והאוזניים של רנקין פרצו שטפים מידיים של דם. גם באוויר המקפיא שאמור לאלחש כמעט כל כאב, לרנקין כאב כמו שלא כאב כנראה לאף אדם בכל הגוף בבת אחת.
הבטן שלו התנפחה למימדים של כרס של אשה בהיריון.
רק אחרי חמש דקות של נפילה חופשית בתוך גבישי קרח וגושי ברד גדולים, הצליח המצנח שלו להפתח. סופות אדירות העיפו אותו לכל הכיוונים בשמיים תחת גשם וברקים. בשלב מסויים פגע ברק במצנח שלו והעלה אותו מיד באש. רק 40 דקות אחרי שנפלט מתא הטייס, נחת איכשהו בלב יער.

רנקין הנציח את הסיפור המדהים שלו בספר שנקרא “האדם שרכב על הרעם” שלא קראתי. מחקרים שבוצעו בגופו של רנקין גילו כי הוא עמיד ביותר לפגיעות גוף, הרבה יותר מאדם רגיל. בניסוי אחד הטיחו בפניו בכוח לבנת בטון, ולא זו בלבד שהוא לא התלונן על כאבים רבים (רנקין עצמו לא סבל מאותו סיבוך גנטי המונע מהלוקים בו לחוש כל כאב), הוא אף לא נשרט כלל בפניו.

אני חושב שאחד הדברים שהייתי רוצה מכל דבר אחר בעולם הוא לרכוש לעצמי יכולת-על כלשהי. אני מעוניין בזה בעיקר כדי לסגור חשבונות עם כלמיני אנשים.
יש אנשים שלקחו את השאלה הזאת קצת יותר מדי ברצינות, והקימו עמותה אמיתית לאנשים שהיו מתים שיהיו להם כוחות-על:
http://www.worldsuperheroregistry.com/world_superhero_registry_gallery.htm

זה ממש מגניב ודפוק לגמרי.

אז איזה כוחות-על הייתם אתם רוצים שיהיו לכם?

פוסטים דומים: