הפוסט הזה מוקדש ליחידי הסגולה החזקים שנשארו ועדיין קוראים את underground 02 אחרי הפוסט האחרון שלי.
אני לא יודע מתי בפעם האחרונה יצא לכם להיות ב-יאנקיז. עם שם כזה לא קשה לנחש איזה קהל אמור מטבעו להמשך לשם, אבל מה אני יודע - אני כמעט ולא הולך לשם. הפעם האחרונה שהייתי ב”מקום הזה ליד הבלו-הול” היתה כשרגאייסטאן הופיעו שם. אני לא זוכר מתי זה היה - אולי זה היה בקיץ. אנעארף. אבל ברגע ששמעתי אותם שרים “אלוף הערק” ידעתי שאני מאוהב.

אבל הפוסט הזה בכלל לא אמור לדבר על רגאייסטאן, הוא אמור לדבר על היאנקי’ז. אז בתור אחד שאף-פעם לא ממש ישב ביאנקי’ז, אלא בעיקר חלף על פניו בדרך אל הבלו-הול הטוב והמוכר, אני לא יכול ללכלך על המקום.
האמת היא שעושה רושם שהיאנקיז (או כמו שלפעמים הם קוראים לעצמם, “הפאב של יאנקי” - יאנקי נשמע כמו שם של חלפן כספים סרבי) דווקא אמור להיות אחלה פאב. הם נותנים איזה 50% הנחה בבירות לסטודנטים (אל תעזו לתפוס אותי במילה, אני זוכר משהו במעורפל מהכריכה של “פי האתון”) ואמורים להיות אצלם מחירים עממיים וכמובן גולדסטאר.

אבל כל זה בכלל לא העניין. היאנקיז יצאו בזמן האחרון (אין לי מושג מתי) בהברקה מקורית ומשובחת: ה-ביטרפסט. כל חודש בערך, היאנקי’ז עורכים הקרנה של אחד מסרטיו של אבי ביטר, היוצר הרגיש והאוונגארדי.
הסרטים הם כמעט תמיד אותו דבר בערך - מחזמר מזרחי במסווה של טלנובלה בו הבחורה בוגדת באבי ביטר, מדרדרת לסמים ולזנות, ונאבקת בבחורה אחרת שרודפת אחריו. במקביל אבי ביטר הופך מלוזר עם רעמה שופעת לזמר מצליח. אני אישית הכי אוהב את דמות הצפונבונית שמופיעה לפעמים בסרטים שלו - השחקנית היא כמעט תמיד פרחה עם שיער מחומצן ואיפור של קראסטי הליצן. אבי ביטר שוזר את שיריו הנוגים לאורך סרטיו סרטיו. לפי מה ששמעתי, הקהל שמגיע לסרטים של אבי מורכב בעיקר מסטודנטים שיכורים. באמת שאני לא יודע מה יותר טוב מזה. זה אפילו בילוי מושלם לדייט ראשון.

דרך-אגב, עוד דבר קטן - לפני איזה שנתיים העירייה תלתה בעיר פוסטרים של “שירחוב”, זוכרים? אז מישהו (גאון!) הדפיס ותלה פוסטר זהה - אחד-לאחד- של שירחוב, שהציג בית של אחד השירים של אבי ביטר (קורבן האהבה, או משהו כזה?) כן ירבו. זה מדהים - הבנאדם אפילו טרח לנקד את המלים.

למי שתהה לאן נעלם הפרוייקט הנחמד הזה, שירחוב, ימצא את התשובה כאן. למי שאין לו זין לקרוא, אז העירייה מכרה את הפוסטרים לעם בנחלאות. ולמי שעוד לא לא זכה לאושר ולאור שביצירותיו של אבי ביטר (המשורר, היוצר והמהפכן), הנה לינק למילות השירים שלו, והנה טיזר אקראי לחלוטין:

“האהבה הזאת הרגה אותי
בים של מחשבות נסחף אני
הביטי בפניי אני לא משקר
מתחנן לאלוקים שזה לא ייגמר
אני רוצה בך אל תשקר אותי
וכל הזמן אתה במחשבות שלי”

עוד משהו - הערב (שבת) ביאנקיז מסיבת מוזיקה עברית, ואלכוהול לסטודנטים בחצי מחיר עד שעה לפני חצות.

פעם היתה פה תמונה של אבי ביטר, אבל החלטתי לחסוך אותה מהקוראים למען טובת הכלל.