חזרתי היום מהעבודה ועברתי בפינת הרחובות בצלאל ואבן-ספיר. בחורה נחמדה אחת עמדה שם ופשפשה בזבל, וזה נראה ממש מוזר כי היא נראתה פצצה. אז מה כוסית כזאת עושה באמצע הרחוב, מחטטת בזבל? היא אמרה לי שמישהו זרק לשם שני גורי חתולים. רציתי להקיא (אבל פדיחות, היא היתה ממש כוסית).

היא הורידה את הפח לרצפה ושחררה את שני הגורים - בערך בני חודש, שחורים-לבנים, מטונפים, מבוהלים למוות ואומללים.
חשבנו מה לעשות. לקחנו קופסת תנובה ירוקה מהפיצוציה, שמנו אותם בפנים ואז קנינו להם גביעי אשל. לקחתי אותם אלי לחצר. ברגע שהנחתי אותם אצלי בחצר והלכתי לפתוח גביע אשל, אחד מהם קפץ מהקופסה והתחיל לחפש את הדרך החוצה. אחרי די הרבה מאמצים, שריטות וביסים החזרתי אותו.

שני החתלתולים האלה היו כל-כך מפוחדים שלקח להם משהו כמו שלוש שעות עד שהתחילו לאכול. בזמן הזה העברתי אותם לחדר סגור בבית שבו אני שוכר דירה. מצאתי פליז ישן וקופסת נעליים, שמתי אותם בפנים וניסיתי להאכיל אותם.

קצת גיגולים וקצת טלפונים לאנשים השיגו לי את הטלפון של חיה מ”צער בעלי חיים“. לקח לה קצת זמן, אבל היא באה לקחת אותם, לחסן ולסרס ולרפא. אני נמלא זעם ושנאה כשאני חושב על הטינופת האנושית שזרקה אותם לזבל. שוב, אלה היו גורים בני חודש, אולי פחות. הם היו מתים שם בזבל בלילה הראשון, או בשניה שאיזה שיכור שכונתי היה עובר וזורק לשם בקבוק של “עלית הערק”.

אני יודע שזה נשמע מיזנטרופי ומריר וגועלי ולא-אנושי וכל החרא הזה, אבל את האמת - הייתי מחליף בשניה, בלי להסס בכלל, חצי מהאנשים שאני מכיר כדי להציל חתלתול אחד כזה. איזה מין בני-אדם זורקים גורי חתולים לזבל, לעזאזל? החתולים האלה הם בגודל של אגרוף, קצת יותר גדולים מעכבר המחשב שלכם. מי שזרק אותם ידע טוב מאוד שהם לא יצליחו בחיים לצאת מפח-האשפה. הייתי שמח לפגוש את מי שעשה את זה, הייתי זורק אותו למטחנת בשר בלי לחשוב פעמיים, כדי להאכיל את כל גורי החתולים והכלבים שננטשו, נזרקו, נבעטו החוצה.

החבר’ה של “צער בעלי חיים” קורצו מזהב. או שאולי לא, אולי הם סתם אנשים שעושים את מה שכולנו כבר מזמן שכחנו שצריך לעשות.. אם מישהו לא יקח אותם בתוך שבועיים סביר להניח שימיתו אותם - זה מה שעושים בדרך-כלל בגלל מחסור בכסף בעמותות האלה.
את החתול שיש לי אבא שלי מצא בזבל לפני 14 שנים. למי שלא היה לו בעל-חיים בבית אף-פעם, זה ישמע דפוק, אבל החתול הזה שלי הוא אחד הדברים הכי טובים שיש לי בחיים. אני לא יכול לדמיין איזה בנאדם הייתי אם לא הייתי גדל איתו. חתולים וכלבים לא מדברים. הם לא מציקים לכם, לא רבים אתכם, לא מתווכחים על מה לראות בטלוויזיה. חוץ מלישון, לאכול וללקק לעצמם את הביצים הם לא צריכים הרבה בחיים.

תאמצו חתול או כלב. זה יעשה לכם ממש טוב, ואתם מצדכם תדעו שהצלתם אותם מחיים נוראיים ואחר-כך ממוות. הם יודו לכם כל החיים שלהם. וכמו שאומרים באנגלית,
One man’s trash is another’s treasure.

למקרה שמדאיג אתכם העניין הכספי של החיסונים והסירוסים למיניהם, תדעו שאתם מקבלים כלב/חתול קומפלט - “צער בעלי חיים” עושים את כל החיסונים, טיפולי עשרת-אלפים וכל מה שצריך ולוקחים ממכם רק מחיר עלות, ללא שום רווח עליכם. זה יוצא זול יותר באופן משמעותי מאשר לקחת בעל-חיים לווטרינר.

אגב, אם נתקלתם באיזה חתול או כלב שבני-אדם והעולם התאכזרו אליהם, תרימו טלפון ל”צער בעלי חיים” - תעשו משהו, אל תשבו בחיבוק ידיים כי אתם אנשים טובים ולא עשויים מקקה.
ושוב, כל הכבוד לכל המתנדבים המדהימים של “צער בעלי חיים”. ריספק.
בכל אופן, אם נתקלתם בחיה אומללה או שבא לכם לאמץ אחת כזאת, הנה הטלפונים:

חיה - אימוץ כלבים וחתולים הנמצאים בבית המחסה - 054-770-0221 חדווה- 054-7700225
בית המחסה- אזור התעשייה עטרות , רח פרי עמל, 02-5854465
מרפאה -חרום - 054-770-0223
רח’ המוסכים 9 תלפיות , 02-6780222

עוד משהו קטן: אני יודע, כמו תמיד, שיהיו כלמיני טמבלים שיתקפו אותי באימייל. אז אני מדגיש - בעלי-חיים חשובים יותר מבני-אדם. אנחנו חראות, אנחנו סתם זבלים שלא יודעים להעריך את מה שקיבלנו. אנחנו הולכים ופוגעים זה בזה ומנצלים את העולם הזה על כל מה שיש בו, בלי שמעניין אותנו שומדבר מלבד עצמנו. בעלי-חיים > בני-אדם. וכל מי שיש לו בעיה עם זה יכול מצדי ללכת להזדיין.