מאז שראיתי את “סוויני טוד” לא הלכתי להסתפר. יותר מזה, הייתי גם חוצה לצד השני של הכביש בכל פעם שעברתי ליד הספר. אבל היום, אחרי שעורב התנגש לי בראש (היה לו ענף בפה ואני די בטוח שהוא חשב שהוא מצא לו בית חדש) החלטתי שהגיע הזמן להתגבר על הפחדים.

הלכתי היום להסתפר ליד הבית. ברחוב עזה יש כמה מספרות, כמעט כולן סלוני תסרוקות לנשים. איפשהו מול קפה רחביה יש מספרה עתיקה כזאת שיושבת שם כבר 40 שנה.

הספר, שקוראים לו יעקב, לא הפסיק לשאול אותי שאלות מהרגע שנכנסתי. אני חושב שהיה לו חשוב מאוד לדעת כל פרט אפשרי עלי, אולי כדי להתאים את התספורת לאישיות או משהו כזה. אבל אחרי שנגמרו השאלות המיותרות הוא לא בלבל יותר בשכל.

הרגשתי כמו קשיש וזה היה קצת מוזר. אבל אני מבסוט וגם יצא לי די זול (50 שקל), למרות הוא חייב לעשות משהו בנוגע לריח שיש לו שם (מריח שם כמו בית-אבות ופורמלדהייד). בכל אופן הוא היה ממש נחמד והכל וזה הרבה יותר שווה מלהסתפר אצל הקוקסינלים האופנתיים האלה בעיר שלוקחים 70 שקל על תספורת של פדרסט וגם מזיינים לך את המוח תוך-כדי.


“תעשה לי קוקיות”