מאת: חתולה על גג פח

אי שם בגיל 16, הגעתי לראשונה לסטארדאסט .משם הדרך להתמכרות היתה קצרה. עד הצבא זה היה אחד הפאבים המועדפים עלי אבל היחסים ההדוקים ביני לבין המקום עוד היו בחיתולם. הייתי יושבת בפאב עם חברות טובות בימי שישי חופשיים ופנויים. גולדסטאר ביד אחת, משהו אחר ביד שניה. הטעם של הכבד שלי עוד לא היה מגובש כמו שצריך.

עם הזמן ועד סוף הצבא הטעמים התגבשו והקשרים הלכו והתדהקו. היכרות אינטימית לעתים עם הבעלים והיכרות עם לקוחות קבועים, שמותיהם ועיסוקיהם הפכו למשהו שהכרתי היטב, כמו את הדרך מהבית למכולת. חברה אחת יצאה עם קבוע אחד, חברה אחרת השתעשעה עם לקוח אחר ולפעמים היו השתעשויות עם עוברי אורח כאלה ואחרים - פרצופים לא מוכרים. הגולדסטאר נשארה ביד אחת וביד השנייה, וינסטון לייט קבועה וכוס של ויסקי, לסירוגין על השולחן ולסירוגין מחליק על הלשון אל תוך מערכת העיכול של המוח שלי

אחרי הצבא בערב מתוסכל פגשתי את מי שהפך לאהבת חיי ל-18 חודשים. אני מניחה שזה היה רק עניין של זמן עד שלקוחה קבועה במקום אחד תפגוש לקוח קבוע באותו המקום ויום אחד הם יפגשו על כוס וויסקי ויעבירו ערב שלם של בירות וויסקי שייסתיים שנה אחרי בדירה מקסימה וחתולה נהדרת ברחביה. הסוף היה, למרבה הקלישאה, ידוע מראש.

את התקופה בין הפרידה שלנו לבין העלייה שלי למטוס שייקח אותי ליפן ביליתי בשלושה מקומות: במיטה, בעבודה ובפאב. חור תולעת (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב) ששאב אותי לתחתית חביות ובקבוקים לילה אחר לילה. אבל זו היתה הנקודה שהרומן ביני לבין הסטארדאט הסתיים. זה לא ההתקלויות הקרובות עם האקס או עם חבריו. בחלוקת רכוש אני קיבלתי את הסטארדאסט. הוא נשאר עם החברים.

המקום הלך והשתנה, וכשחזרתי מהמזרח הכל החל להיראות אחרת. הלקוחות היו אחרים, הברמנים הכירו אותי פחות והמקום הלך ואיבד את הקסם שלו לטובת כמויות של אנשים.

ביום שישי האחרון זה היכה בי. התנכרתי לחלוטין למקום. עברתי לידו בדרכי למקום אחר. לולא ידיד שלי היה צועק לי מאחור ש אחכה רגע עד שהוא יחדור את המאסות של האנשים, העיניים שלי לא היו פונות ימינה ולא הייתי רואה את מה שהמקום הפך להיות. שלולית. שלולית של חיילים מתלהבים, רעשניים ומציקים. גולדסטאר ביד אחת, סיגריה ביד השניה והם נראים אחרת. אנחנו לא נראינו ככה. אנחנו לא היינו כאלה. אנחנו היינו אחרים.

אפילוג:

לפני שנה בערך אותם בעלים פתחו מקום חדש. התקליט. נראה כאילו הצעירים וההתרחבות של הסטארדאסט לא מפריעים לקבועים הישנים של הסטארדאסט להגיע דווקא אל הפאב החדש יותר. אולי כי הוא שקט יותר, אולי כי המוזיקה שם יותר טובה, הברמנים יותר טובים ואולי בגלל שהמקום נמצא דקת הליכה מהדירה שלי להבדיל מהשלוש דקות שלוקחות לי לחצות את רחוב ריבלין עד הסטארדאסט.

ואולי זאת אני. אולי ממרומי גילי המופלג (הכל תלוי בפרספקטיבה ובמידת הרחמים העצמיים) סדרי העדפויות שלי השתנו. אולי זה בגלל שאני יכולה להרשות לעצמי מדי פעם כוסית של וויסקי באמת טוב, ואולי איזו צלחת של פרי ים כזה או אחר לנשנש. שם תמצאו אותי בדרך כלל, על הבאר לרוב, עם כוס גולדסטאר לידי וסיגריית וינסטון לייטס בוערת, כי יש דברים שלא משתנים.