יש צלם אחד שמצלם את ירושלים מהזוויות הלא-שגרתיות כבר די הרבה זמן, ועושה את זה בסטייל. יורם אמיר, האדם שעומד מאחורי גלריית “שודדי י-ם” (ברח’ ניסים בכר) ומי שהמציא את המוטו החמוד “רכבת תקלה” שאפשר לראות אותו מרוסס בכל העיר, פתח לפני לא-יודע-בדיוק-כמה-זמן-אבל-גם-למי-אכפת-בעצם את החנות שלו בשוק, יחד עם עוד גלריה די מדליקה בקומה שמעל.


לפני שנתיים בערך טלי שוורץ מ”אסימון” כינתה אותו “אנרכיסט שנלחם בממסד, בקפיטליזם ובמשחיתי העיר כשהוא חמוש במצלמה וספריי צבע. דון קישוט עם אג’נדה אנרכיסטית”. הוא גם ידוע בזה שהוא טיפס בשנה שעברה על גשר קלטראווה ואיים להתאבד אם לא יפסיקו לבנות אותו. בפעם האחרונה שבדקתי ממשיכים לבנות את הגשר ויורם אמיר עדיין לא קפץ ממנו. נפש מיוסרת של קדוש מעונה עם קורטוב מצפון של מהאטמה גאנדי, נכון? אז איך בדיוק אמן מורעב, פרטיזן מוסר עירוני היפי כזה מחזיק באסטה בלב השוק, ומעליה גם גלריה עם מרפסת?

האמת היא - למי אכפת. הוא ממש מוכשר. הבנאדם יודע לצלם ממש טוב. הוא מוכר את התמונות שלו במחירים די שפויים, ויש לו מגוון די גדול בחנות. אם אתם עשירים או סתם דרכתם במקרה על שטר של זלמן שז”ר ברחוב, אתם יכולים לקנות ממנו תמונה גדולה שהמסגרת שלה היא בעצם מסגרת של חלון ישן. מצד שני, אם היו לי 200 שקל מיותרים הייתי כנראה מוציא אותם על גולדסטאר.

יורם אמיר הוא טיפוס מעניין. אם לא הייתי עצלן והייתי מתעסק יותר בלהכין תחקיר מינימאלי (במקום לבהות בתחת של זאת בתמונה), הפוסט הזה היה קצת מעניין יותר. איזה מזל שב”המאסף” כתבו עליו בובה של כתבה. הרבה יותר טוב מהזבל הזה שאתם קוראים עכשיו, זה בטוח.