סאקורה, הסושיה הראשונה בירושלים, נחשבת לסושיה הטובה ביותר בארץ. אני לא קובע את זה על-סמך חוש הטעם המפוקפק שלי, זה דבר שאני קורא כבר הרבה שנים בעיתונים. בועז צאירי, שהרים את ‘סאקורה’ אחרי שהתערבב די הרבה זמן ביפן, קבע בארץ סטנדרטים חדשים והרים גבוה-גבוה את הרף בכל מה שנוגע לסושי (וחולל צונאמי ששקשק את כל תחום המסעדות האסייתיות בארץ). בניגוד מוחלט לזרם, סאקורה דווקא התחילה כמסעדה כשרה והפכה די מהר ללא-כשרה. בועז צאירי ייבא טבחים יפנים תותחים שבאמת יודעים את העבודה, וצייד אותם בחומרי גלם מצויינים (למשל דגים טריים במקום טונה מהקופסה, כמו שיצא לי להתקל כבר בכמה מקומות מחוץ לעיר). סאקורה גם מגדלים אצות במכמורת, ותאמינו או לא – בפעם האחרונה שבדקתי הם אפילו ייצאו אצות ליפן. הבעיה היא שאוכל טוב כזה גם עולה די הרבה כסף. אז יש את הסושיות האחרות, שהרבה מהן ממש לא רעות.

בשנים האחרונות סושי הפך לסוג של טרנד אצל ערסים, שילוב טבעי והגיוני בערך כמו דוב פנדה שעובד למחייתו כפקיד בבנק טפחות. סאקורה אף-פעם לא התקפלה לכיוון הערסים, לא שינתה אווירה, לא החליפה מוזיקה, לא החליפה גישה ואופי, אלא נשארה בשלה. ערסים לא באים לסאקורה. אולי בגלל שזה לא כשר, אולי בגלל שזה לא מתאים לכיס, ואולי פשוט בגלל שאין להם טעם, אבל הערסים מדלגים מעל סאקורה, ואנחנו שמחים על כך.

סאקורה בינתיים מצליחה לא רע. לפני איזה כמה זמן היא התרחבה קצת, ועכשיו תופסת נוכחות רצינית בחצר פיינגולד. יחד עם הגולה, הגות’הם, אלדד וזהו, אדום, נוצ’ והמקום הקטן הזה ליד המדרגות שיום אחד אני מוכרח לבקר בו ואולי גם מסעדת הדגים החדשה שפתחו שם (”דגים בחצר”) שגם בה עדיין לא ביקרתי, חצר פיינגולד היא אחד המקומות המעולים לבזבז בהם את המשכורת.

האמת היא שאף-פעם לא אכלתי בסאקורה בשעות הרגילות. ארוחות צהריים וערב שם פשוט עולות יותר מדי כסף. אבל לפני כמה שנים סאקורה התחילה להפעיל את תפריט הלילה שלה – סושי מצויין במחירים די טובים. באיזה 25-30 שקל אפשר לקבל אחלה רול, מושקע, מוקפד וטעים. תפריט הלילה שלהם רץ בין השעות 22:30 למשהו כמו חצות, אבל אני די זורק מהשרוול (אז כרגיל, אל תסמכו עלי). הרולים של תפריט הלילה מגיעים עם יין שזיפים יפני או סאקה לבחירה. בהתחשב בעובדה שסאקה טעים
בערך כמו מיצי קיבה של חולה צהבת, אני ממליץ בחום ללכת על יין השזיפים. יש להם עוד הרבה דברים בתפריט, אבל זה אף-פעם לא ממש עניין אותי.

יש עוד סושיות מעולות בירושלים (ביניהן גם הסושיה ושמה סושיה). בטח שלא ברמה של סאקורה, אבל בהחלט סושיות טובות. בקרוב יתפרסמו כאן כמה פוסטים על סושיות נוספות (בהתאם למסגרת הארנק שלי), וגם על סושיה גרועה או שתיים שלא אהסס להתיז להן את הראש. תחזיקו מעמד.

“יש! המטומטמים שכחו לחייב אותי על הפאנטה!”