מאת: חתולה על גג פח

אומרים שאי אפשר לשחזר רושם ראשוני. אומרים שאחרי פגישה אחת החותם שנשאר על בנאדם הוא בלתי הפיך. אבל יש מקרים שמפריכים את התיאוריה. אם באר הוא כמו בחור אז בביקור הראשון שלי הזוני לבש את החליפה מהבר מצווה והיה חמוש במשקפי קריאה של חננות. בביקור השני הזוני הסיר את המגננות, לבש טי שרט קלילה ולא מחייבת ומשקפי שמש מעוצבות מעוצבים. אולי יש על מה לדבר.

זה התחיל בגישושים קצרים דרך מכרים משותפים. האם הוא פנוי? מסתבר שכן. כעשרה כסאות בר נוחים על הבאר הארוך שמחכים רק לי בכל שעות היממה. מה לגבי המוזיקה? שידועה בתור פקטור מאד רציני בכל מערכת יחסים? המוזיקה אחלה ובדיוק כמו אצלי, תלויה במצב רוח. ממאסיב אטאק וביורק ועד אלה פיצ’רלד האשה והאגדה וסינטרה האגדה והעיניים הכחולות.

הבסיס למערכת יחסים יציבה נמצא שם. רק צריך למצוא את הרגע הנכון להתחיל. ואין זמן יותר טוב להתחיל מערכת יחסים מאשר בין השמשות. בין חצות הליל עת אני מסיימת משמרת בעבודה לבין השעה שהשמיים צבועים בכחול מטורף והחמה עומדת לעלות ולהטריד את מנוחתי. הכל נהיה הרבה יותר ברור למרות האפלה. אין שמש מסנוורת ואין הסחות דעת. רק אני והבאר שלי.

מגוון רחב של בקבוקים צבעוניים שרק מחכים שאטעם מהם מחפה על העובדה שמהברז נמזגות רק גולסטאר והייניקן. והברמנים שלמדו להכיר אותי ואת השגעונות שלי יודעים למזוג מגוון תמהילי אלכוהול שעושים לי טוב, וכמו המוזיקה תלויים במצב רוח. אבל לא הכל ורוד כמו כוס קוסמופליטן ואחרי כמה זמן מתגלים בקיעים קטנים בשלמות של היחסים בינינו. וכמו בכל מערכת יחסים- המבטים פוזלים לאנשים אחרים.

יום שישי, חצות הליל ואין כסא פנוי על הבאר. ואין שולחן. הרגשתי נבגדת. המלצרית מנסה לנחם אותנו עם שולחן באזור הלא-מעשנים. אבל יש דברים שקשה לדמיון לתפוס כמו במבה בלי הטעם לוואי שנדבק לחיך ואני - עם כוס התרעלה שלי ובלי סיגריה.

אבל התגברנו על המשבר. שיקולים, ויתורים והתפשרויות הם הבסיס להצלחה זוגית. ואני והזוני למדנו להכיר את הדפיקויות אחד של השני. אני לא באה בימים צפופים ובתמורה אני מקבלת ארוחת בוקר מתי שאני רוצה.

ארוחות הבוקר בזוני מוגשות מ-12 עד 12. בצד הנכון של היממה. עדיין לא קרה שארוחת הבוקר בזוני איכזבה אותי. ביצי מטריציאנה (שזה שקשוקה משורדגת עם מלא דברים טובים), פרנץ’ טוסט שלוקח אפילו את זה של סבתא שלי (אולי כי אין לה במלאי פירות יער) והקרם דה לה קרם של ארוחות שחיתות ליליות, מנה שנקראת קרוק מדאם. טוסט, ביצת עין, בייקון, עוד טוסט, עוד ביצה, עוד בייקון, ולחלשים בינינו סלט שמרפד את הקיבה בויטמינים מיותרים ומהווה לא יותר מאתנחתא קומית אל מול האתגר המעבע שומן רווי ושומן טראנס ולבטח גם שומן טכנו והאוס, על הדרך.

גם יתר האוכל ממש טעים החל מסלטים של כוסיות דרך פירה וירק מאודה (נשבעת לכם) וכלה במנות בשריות. הכל במידה. שום דבר לא כבד מדי. וזו בעצם האווירה הכללית של המקום.

אחת הסיבות שאני והזוני מסתדרים כל כך טוב היא כי אנחנו לא מצפים לשום דבר אחד מהשניה. אנחנו שם, הלילה שם, האלכוהול והמוזיקה שם ואפשר לעשן על הבאר. זה מקום שתוך זמן קצר מרגיש כמעט ביתי. כמעט מזמין מדי. אם לא היו שם שנדלירים כל כך דקורטיביים אולי הייתי מגיעה לשם גם בטריינינג.

עכברתול מתעקש להכניס את הקליפ החדש של רבל סאן ומארקי פאנק: