בשקט-בשקט, כמעט מתחת לאף שלנו, נפתח לפני שבועיים הסניף הירושלמי הראשון של River Noodles Bar, רשת ברמסעדות אסייתית כשרה מהמרכז, בת 8 שנים. הריבר נפתח על חורבות הלוגאר, מסעדת העסקנים והפרחות המיתולוגית שעלתה בלהבות. הלכתי לשם כדי לבדוק מה העניינים, ואתם יודעים מה? לא התאכזבתי.

לא התאכזבתי בכלל, כי מלכתחילה לא ציפיתי להרבה ממקום שמגדיר את עצמו “מסעדה אסייתית מותאמת לטעם הישראלי”. ג’יפה בפיתה.

טוב, לא היו שם פיתות, אבל אתם מבינים את העיקרון. תראו, לא בניתי על אוכל יפני איכותי, לא בניתי על מחירים נוחים, לא בניתי בעצם על כלום אבל תקשיבו, המקום הזה פשוט מ-ע-א-פ-ן. אפשר להגיד מעאפן? יתבעו אותי? טוב, בסדר - זה הרגיש לי מעאפן.

ריבר תופס את הנעליים הגדולות והחרוכות של הלוגאר: חלל ענק, בגודל של סופרמרקט. כשהלכתי לשם זה הזכיר לי קצת בילוי בלתי-רצוי בדאבלין, אבל עם תאילנדים במטבח. במקום די.ג’יי שימי (אנעארף) ומסיבות 70-80 לבני 30, מנגנים שם מוזיקה שאני מתבייש להקליד. אני חושב שכריסטינה אגילרה והבחור הלטיני הזה שקצת נראה כמו בחורה עם שרירים ושיער קצר. לא, לא זה עם הפאלולה. בעצם, אני חושב שגם אותו הם נגנו. בקיצור, המוזיקה במקום היתה לחה כמו טיטול משומש, אבל גם רועשת. אני נשבע שיכולתי לראות אדוות נעות ברוטב הסויה שלי. האווירה היתה נעימה בערך כמו בכנס חיילים משוחררים.

השירות היה דווקא מעולה וגם מהיר מאוד, אבל המלצריות - אֵפֶּס, לא הבנות שהייתי רוצה להביא הביתה לאמא (גם לא כדי לנקות את הדירה שלה). למה כמעט בכל מסעדה אחרת בעיר המלצריות יפהפיות ורק כאן לא?

אני יודע, תכף יגיעו האימיילים:

“שובניסט מסריח!”

“סקסיסט מגעיל!”

“גזען דוחה!”

“חרמן סוטה!”

לא, בנות. אני מצטער, אבל אם בית-עסק כבר שופך מיליונים (ובפירוש מדובר במיליונים) על עיצוב, הוא יכול גם להוסיף עוד כמה שקלים למשכורת של המלצריות (ובאמת מגיע להן) ולמשוך לשם מלצריות שלא יקלקלו לי את התיאבון. תראו, אני לא יודע כמה הם משלמים למלצריות. יכול להיות שהם גם משלמים להן באמת המון, אבל זה לא מסתדר לי בראש. מצד שני, הייתי שם לפני איזה שבועיים (איך שפתחו) ואני לא יודע אם דברים לא השתנו מאז. אני מקווה שכן.

זו ללא ספק אחת המסעדות ה”אסייתיות” הגדולות בעיר. זה מקום ענק. אני בטוח שהם שפכו הרבה מאוד כסף על עיצוב, כי זה נראה פשוט מאוד יפה. יפה, מבריק, נוצץ, מצוחצח וממורק. זה גם ריקני, המוני, משעמם, חלול ונבוב. יש להם כמה טלוויזיות LCD גדולות, שמקרינים בהן סרטונים קצרים לא שונים במיוחד ממה שמקרינים בתור לקופות בבנק לאומי.

הם הגישו לנו את הסושי עם מקלות ומזלג. אמרתי כאן פעם משהו על מקומות שמגישים אוכל “אסייתי” עם סכו”ם, לא?

הם חותכים את הסושי בצורה אלכסונית, ואני לא יודע למה. זה לא עושה את הסושי טעים יותר, וגם לא יפה יותר. זה סתם טיפשי, ולמה שמישהו בדעתו השפויה ירצה דבר כזה? סחתיין על ההשקעה וח”ח על היוזמה, אבל תחסכו את זה מאיתנו. עדיף שתגישו לי את האוכל כמה שניות מוקדם יותר כי אני רעב, ורצוי שהמלצרית תלבש שקית נייר על הראש כשהיא מגישה לי אותו. חוצמזה, ציינתי כבר שהסושי לא טעים?

נראה שיש להם מטבח גדול ורציני, אבל האוכל פשוט לא היה טעים לי. אולי זה בגלל שאני קמצן, אולי זה בגלל שאני שופט מקום רק לפי הסושי שמגישים בו - אבל התקציב שלי מוגבל, לכל הרוחות, התקציב שלי מוגבל.

חוץ מזה, המחירים שלהם מוגזמים מאוד בעיני. הם יקרים בערך כמו כל מסעדה “אסייתית” אחרת ובעיני לא שווים את הכסף. תורידו מחירים, תחליפו את המוזיקה, תשפרו את האווירה הבלתי-נוחה, תעיפו את המלצריות המגעילות ותביאו בחורות יפות, תכינו אוכל טעים ויש לכם יופי של מסעדה.

תראו, יש אנשים שאוהבים את זה. יש אנשים שאוהבים מוזיקה זולה והרבה ווַאסַאחְ, וזה מצויין - אני רק שמח שיש להם מקומות כאלה לשבת בהם. ככה לא ינגנו לי פופ לטיני במקומות שאני לא מתבאס ללכת אליהם.

אני יודע שזו לא קבלת פנים אוהדת במיוחד, אבל שיקפצו לי - אם אתם פותחים פה עסק, תוודאו קודם כל שהוא ראוי ואל תבזבזו לנו את הזמן ואת הכסף.

נקודה חשובה לציון: הם הביאו לי חמוצים טעימים בלי שביקשתי ובלי לחייב אותי, ובתפריט אני חושב שזה עולה איזה 14 שקל. זהו, הייתי חייב לומר את זה כדי לצאת ידי חובה.