תמיד רציתי ללכת ל-ח7. זה ממש קרוב לבית שלי, כולם סיפרו לי שזה מקום מגניב, ועושה רושם שיש שם הופעות מצויינות כמעט כל שבוע. אז הלכתי לשם במוצ”ש האחרון בפעם הראשונה.

זה אומר שפספסתי את הגרובטרון, את חודסקהה אקספלוסיב, פאנקנשטיין עושים פאנק תימני עם ציון גולן. רק לצורך ההמחשה של עד כמה רציני המקום הזה, אולארצ’יק, שמיר וקלפטר ארחו את תמר אייזמנן בערב הפתיחה. חוץ מזה לוס כפרוס (בעעע, לא תודה), שלומי שבן שר זוהר ארגוב (!), עצמון אברהמי הגיע לשם לתקלט, הדג נחש החליפו ביניהם את כל הכלים בפורים, Useless ID, אוי דוויז’ן, ארי גורלי שיגיע במוצ”ש הבאה - בקיצור, לא חסרים להם שמות גדולים.

מה שבאמת אדיר ב-ח7 הוא שההופעות שהם מביאים הן לא בדיוק ההופעות הרגילות של אותם יוצרים, אלא גרסאות חדשות ומותאמות לכל מה שקשור בחיבור הזה של ישראליות ויהדות. התוכן הוא לא התוכן הרגיל שתשמעו בהופעות של אותם יוצרים, וגם היוצרים עצמם הם לא בדיוק סאבלימינל והצל (תודה לאל). לא יודע מה אתכם, אבל לי זה מאוד קוסם.

בקיצור, הרבה זמן משכתי את זה ועכשיו, במוצ”ש האחרון, כשסוף-סוף סיימתי לראות את כל הפרקים שאי-פעם שודרו של “אבודים”, גררתי את עצמי אל ה-ח7 (מילולית, זיינתי לעצמי את הברך לא מזמן ב”דג מלוח” ואני מתהלך כמו פיראט על קראק).

עכשיו תראו, אני לא זוכר הרבה כי עישנתי המון לפני שיצאתי מהבית. בדרך ל-ח7 מכיוון רחביה יש ברחוב המלך ג’ורג’, ליד חנות הספרים הזאת (שטיין, אני חושב), פיצוציה. העברתי שם איזה 10 דקות בערך בהתלבטות בין במבה ל-Snickers. סניקרס ניצח.

הרגשתי רע עבור הבמבה, אז חזרתי וקניתי גם אותה. אתם צריכים לנסות את זה בהזדמנות. אני יודע שהשילוב הזה נשמע הרמוני כמו פגישה רומנטית בין דובי אכפת-לי והנרי קיסינג’ר, אבל לא תפסידו כלום (חוץ מסתימה או שתיים, את הצמיגים שהספקתם להיפטר מהם בחורף ושנה מהחיים).

ה-ח7 הוא פשוט מקום מגניב. אין לי מילים אחרות לתאר אותו. כשעוברים את השומרים בכניסה, נכנסים לחדר קטן עם מעלית לארבעה אנשים. יורדים שבע קומות אל תוך האדמה, לקומה ח7. עומדים בתור לכרטיסים ונכנסים.

הדבר הראשון שיצא לי מהפה כשנכנסתי היה “וואו, זה כמו הצוללת הצהובה אבל הרבה יותר טוב!” ה-ח7 הוא דווקא מקום קטן יחסית לצוללת, מתאים לאיזה 100 איש. מדרגות, רחבה גדולה, במה רצינית, כמה שולחנות בר קטנים ובר. לא יודע מה יש להם לשתות, לא שתיתי. דפקתי כבר מספיק את השכל בבית. מה שהכי אהבתי שם היה האנשים בקהל. פשוט אנשים טובים, והרבה כוסיות. איזה תענוג.

קותימן אורכסטרה עלו לבמה. כתבתי עליהם כאן ב”מה קורה היום” שהם משובחים, אבל תראו - לא שמעתי אותם אף-פעם מחוץ למייספייס שלהם, ורק שמעתי עליהם מאנשים. יש לי משהו להגיד עליהם - תראו, הם מנגנים מצויין, באמת. נגנים מהדג נחש ופאנקנשטיין לא יכולים לטעות. אבל אז עלתה לבמה MC קרולינה. אתם לא מסוגלים לדמיין כמה שאני שונא אותה.

זוכרים איך היה לצפות בסדרה “הדרדסים” כשהייתם קטנים? זוכרים איך הרגשתם כלפי גרגמל? ככה אני מרגיש בכל פעם שאני רואה את קרולינה על הבמה. בא לי לדקור אותה מרוב שהיא גרועה.

חברים שלי תמיד אומרים לי, “מה אתה מדבר שטויות, היא מצויינת!” או “עזוב, בטח סתם נפלת על ערב חלש שלה.” זהו, חלאס, נמאסו עלי כל התירוצים. היא מסריחה וזהו. קרולינה הזאת היא לא “טאלנט” ולא נעליים, היא פשוט מעצבנת כמו איזה ילד ערס קטן שקופץ לבמה בהופעה בטיול שנתי וחושב שהוא מוכשר כמו שד. אתם יודעים מה? אנשים כאלה צריך לזרוק לבית-סוהר.

קותימן אורכסטרה באמת נגנו סבבה. אין עליהם, יופי של מוזיקה, כבר כמעט התלהבתי עד שקותימן התחיל לשיר. אמרתי לכם שאני שונא מוזיקאים ישראליים ששרים באנגלית? שילכו להזדיין, כל אחד ואחת מהם. חלאס, נמאס, תפסיקו עם השטויות האלה, אתם לא הופכים את עצמכם ל”בינלאומיים” אלא סתם מוזילים מעצמכם. מה, קשה לכם עם האתגר של השפה העברית? מה, אין לכם מספיק מקום להתבטא? חסר לכם להגיד יה, מאן? לכו תזדיינו. יש מישהו שלא מסכים איתי אולי? אתם רוצים המחשה של כמה שזה יכול להיות מעצבן?

SO here, you got it. This is a quick demonstration of how annoying people like this could be. Speak your own language, you pretentious bleeding assholes.

לא הייתם רוצים לקרוא את האתר הירושלמי הזה באנגלית, נכון? ואם כן, תעופו מכאן. לא רוצה אתכם. יש מספיק ישראלים מעצבנים שחושבים שהם משהו-משהו כי הם מתעקשים ליצור באנגלית.

תראו, כשהדג נחש שרים באנגלית לפעמים בהופעות בחו”ל זה בסדר. לפחות הם לא עושים את זה פה בבית.

אבל יוצרים ישראלים ששרים באנגלית, אני לא מבין אתכם. מה זה השטויות האלה לעזאזל? מה, עברית קשה שפה מדי? או שאתם סתם מתביישים בעצמכם? כוס אמא שלכם, בסדר?

אני יודע, אני יודע, עכשיו תתחילו להגיד לי “עכברתול, אתה צודק אבל תרגע.” אני יודע שאני צודק אז אל תגידו לי להרגע, כי אני עוד שניה קופץ עליכם עם הספרה 2 מהלוגו - אתם רואים כמה שהפינה השמאלית-תחתונה שלה חדה? אני יכול להוציא לכם איתה עין, אז תפסיקו לזיין לי את השכל ולהמציא תירוצים. יוצרים ישראליים שמתעקשים לשיר באנגלית כאן בבית צריך לזרוק לאנגליה, צרפת או ארה”ב. שיצרו שם, שישלחו גלויה ושלא ישכחו להביא איתם סיגריות מהדיוטי פרי כשהם באים לבקר.

עכשיו, MC קרולינה. האישה הזאת פשוט דפוקה. תראו, רק בגלל שיש לך גוון עור של כושית וגם סלסול בשיער של כושית (בשבילך Perm, קרולינה בובה), לא הופך אותך לאישה כושית. כושית זה יותר מדי? גזעני? לא בשבילי, חברים. בישראל אין כושים. יש כאן אתיופים ופליטים מדרפור, אבל אין כמעט כושים. נכון, יש את MC קרולינה, שהיא שילוב בין מייסי גריי בעוד 30 שנה וגביע אשל.

היא פשוט שרה חרא. ח-ר-א. זה לא מוזיקה, זה סתם כאב ראש. כשקרולינה לא שרה, היא עיסתה את השיער הג’מאייקני האותנטי שלה כמו שמעסים כבשה לפני גז. אני נשבע לכם, היא פשוט עשתה מסאז’ לשיער שלה ואני חושב שהיא עושה את זה בכל הופעה שלה, אבל הפעם זה היה פשוט מגוחך. חשדתי שהיא עישנה יותר ממני, וזה אולי היה יכול להסביר את המוזיקה האיומה שהיא הפיקה מגרונה הניחר:

“אהההההההההההההההההההההההההההההההההההה!”

“לה לה לה לה לה לה אייייייייייייייי!”

“אההה אההההההה אהההההההההההההההה יס יס יס!”

ב-ח7 יש יופי של עיצוב, אחלה ציוד, וסאונד ברמה ממש גבוהה. כאב לי נורא הלב דווקא על הציוד, כי אני פוחד שקרולינה שרפה איזה רמקול או שניים עם צווחות האימה שלה.

בקיצור, לכו ל-ח7. מוזיקה מצויינת, סאונד מעולה ואנשים טובים, ואני חושב שקותימן וקרולינה לא יופיעו שם בקרוב, אז נצלו את ההזדמנות.

ואת הדבר הכי חשוב שכחתי כמובן להוסיף: ח7 נמצא בקומה מינוס 7 בבית אבי-חי, הבניין החדש והנוצץ בפינת המלך ז’ורז’ ורחוב קק”ל. הנה הכתובת המדוייקת:

המלך ז’ורז” 44
02-6237000, 02-6215310
www.bac.org.il