מאת: חתולה על גג פח

או, אם להיות נאמנים למציאות, אוסקה סושי בוטקה. באמת, השירותים הציבוריים ב”בַבֵט” גדולים מהכוך הזה.

בתור בנאדם עם אלטר-אגו של יונק פרוותי שעושה מיאו אני אוהבת דגים ואני אוהבת אותם טריים. ואם אפשר מפולטים ומונחים על מצע של אורז דביק, עטופים באצות שנקראות נורי, מה טוב. כחובבת סושי הייתי רוצה להגיד שטעמתי את כולם אבל גם לחתולה על גג פח, כך התברר, יש סטנדרטים.

הכל התחיל בכלל כשהייתי בדרכי לקוביה. הלכתי על אגריפס בשעת ערב מוקדמת כשאורות ניאון תפסו את עיני. היה לי קצת זמן לשרוף אז אמרתי שאולי בכל אשאר לכמה דקות ואבדוק במה מדובר.

התקרבתי לאט וגיליתי את הפירוש הישראלי לאוכל של קבוצת האיים הגדולה בפסיפיק. צלוחיות מתכת שרגילות בימים כתיקונם לארח חמוצים, בייבי חצילים סגולים וכרוב על גווניו ותיבוליו קיבלו פרשנות חדשה. באוסקה הירקות שנחו בצלוחיות, בהיכון להיכנס לתוך התמהיל שמרכיב סושי כהלכתו נראו אחרת. לא יכולתי שלא להתחלחל למראה הירקות שהסתכלו עלי: יבשים, עייפים, יגעים וגדועים למראה הניאון ומצע הלבד הפלסטי שאמור, אני מניחה, להראות כמו דשא.

“את רוצה שאני אעשה לך מבצע?” המוכר שאל אותי.
-“אה, לא תודה. “
“יש לי שתי צמחונים שעכשיו הכנתי.“
-“לא נראה לי. “
“אני אעשה לך אותם שתיים במחיר אחד.“
-“תגיד, אתה ראית את מצב הירקות שלך?”
“מה, הם נראים בסדר גמור. “
אין לי מלים לתאר את מבט התדהמה שנראה על פני.
-”אתה ראית את הגזר?” שבאמת נראה כאילו אוגר כרסם בו ואז הקיא את השאריות ליד.
“טוב, אולי הגזר באמת לא משהו. “
-“אתה לא רציני נכון? אפשר לחטוף דיזנטריה מהירקות האלה.“
“את בטוחה שאת לא רוצה שני מגשים במחיר של אחד?”

בשלב הזה העדפתי למהר לכיוון האורז במיה שהתכוונתי לאכול בקוביה ולנטוש כל עוד כוחי שולט ברפלקסים שגורמים לי לרצות להקיא.

עכשיו נעזוב את העובדה שהרעיון של סושיה כשרה, שלא מגישה יילו טייל ושרימפסים דשנים הוא בזוי בעיני. כחובבת בישול עולמי (נשבעת שאף אחד עדיין לא מת מהקארי שלי) מוכרים לי עקרונות הכנת הסושי. כשאחד מהם, אם לא העיקרי ביניהם הוא נקיון וטריות. טריות ונקיון. לא סתם יש מילה ביפנית שפירושה גם נקי וגם יפה. זה הערך העליון בבישול היפני והחשוב ביותר, על אחת כמה וכמה כשמתעסקים עם דגים.

“זאת הפעם האחרונה שאני נותן לך לבחור איפה אוכלים, קופיפו.”

אבל כנראה שאם בירקות עסקינן אפשר ואף רצוי לזלזל בלקוחות, במוסד הסושי, ובמה לא. למכור אותו מתוך דוכן שהיה פעם דוכן פלאפל, פתוח לחלוטין לתחלואי הג’יפה של השוק מתוך נטישת העקרון של נקיון וסטריליות על חשבון המחיר.

לא מומלץ לבעלי חוש אסתטי, קיבה רגישה, חיבה למאכלים יפניים וחוש ראיה, טעם וריח.

אוסקה
אגריפס 72
1-700-50-50-12

אגב, יש גם סניף בהלני המלכה, אותו עדיין לא בדקנו. המקום הזה לא נראה לנו קשור ל”אוסקה” שבהלני המלכה.