אז קודם כל, אני שיכור כמו שלא הייתי הרבה זמן - וזה מסביר את איכות הפוסט שאתם הולכים לקרוא. אני חושב שההקאות יבואו בקרוב.

האוגנדה הוא אחלה מקום.

קודם כל, כי הוא קיים כבר משהו כמו שלוש שנים. שנית, בגלל שמוכרים שם בלי סוף דיסקים, תקליטים וקומיקסים שלא הייתי מוצא בשום מקום אחר. וגם מתקלטים שם אנשים שיצא לי לשמוע אותם רק במסיבות של פאקוטק או בסירה.

עכשיו רגע. אני צריך להתארגן על עצמי. שתיתי יותר מדי.

מחדש.

הגעתי לאוגנדה לא מזמן. ישבתי על הבאר, ואחת הברמניות, שאותה אני מכיר באופן אישי, נתנה לי חומוס בחינם. החומוס שלהם באמת לא משהו, אבל בשביל חומוס בחינם - ובכן, אני שיכור מדי מכדי להסביר כמה שחומוס בחינם זה דבר אדיר בעיני.

תראו, אוגנדה זה באמת מקום חשוב.

מוכרים שם כלמיני ספרי קומיקס של פרנק מילר (סין סיטי) ואחרים שלא הייתי מוצא בשום מקום אחר כמעט בארץ.

חוץ מזה זו אחלה במה ליוצרים מוכרים ולא מוכרים. אני לא בדיוק יודע מי צמח שם, אבל כלמיני יוצרים מעולים מופיעים שם כל הזמן: אוגר, אנטיביוטיקה, רובוקופ, אנה (פאקוטק), דינה, סוזאנה (גמכן פאקוטק), לטיפה פאנק, מארקי פאנק, אלון אבנת ועוד מלא. זה בערך כמו הרוזה שנסגר לא מזמן, אבל הרבה יותר טוב. גם פחות סנובי.

אוגנדה גם עורכים, חוץ מהופעות מצויינות וערבי תקלוט, גם ארועים חשובים שמקדמים אמנות אלטרנטיבית ישראלית (כלומר, לא שירי מימון). למשל ביום שישי הבא, באוגנדה יערכו יריד קומיקס ומוזיקה קבוע שנקרא “אוגנדהפסט”, שבא ליצור אלטרנטיבה לירידי הקומיקס והמוזיקה המקומיים. הם פשוט נותנים במה להמון יוצרים חדשים, צעירים ועצמאיים למכור את היצירות שלהם במינימום סיכון. חונקי הכמרים יתקלטו שם, ופשוט אינסוף אמנים ירימו שם את הדוכנים שלהם למכור לכם יצירות שלהם.

יצא לי להיות שם לפני שנתיים וזה יופי של ארוע. המון יוצרי קומיקס מוכשרים מכרו את מה שיוצא להם מהלב במחירי קרקע, בלי שכתר או עם עובד יעשו עליהם קופה. זה ממש יפה.

אבל אוגנדה הוא לא רק זירת מסחרית ארעית ליוצרים בלתי-מוכרים שיוצרים דברים שלא ימכרו לכם בסטימצקי. הם גם מביאים להקות ותקליטנים מוכשרים לאללה מכל העולם (בעיקר גרמניה, אני חושב) לנגן ולתקלט שם, והם גם סוג של סלון מקומי שמוחות מעוקמים וקצת מעוותים נפגשים בו, להחליף רעיונות. אף-פעם לא הייתי מהאנשים האלה שמצליחים להתחבר לאנשים שמעולם לא פגשו באיזה פאב ולהוליד יחד איתם מהפכות, אבל מרגש אותי שיש מקומות כאלה.

אוגנדה חגגה לפני קצת יותר מחודש יומולדת 3 שנים. בעיני זה אדיר. לפני שנה בערך הם פתחו את “אוגנדיניו”, החדר שבו ההופעות והתקלוטים.

במהלך 3 השנים וקצת שהם קיימים, היו להם בלי סוף הופעות מדליקות: נועה בביוף, היהודונים, קרוסלה, קטמין, יונתן שלמה המצויין, ועוד מיליארד אומנים, תקליטנים ולהקות.

הם גם מקרינים שם סרטים פה ושם, שם ופה (ואגב, הם פעם הקרינו סרט של רוב זומבי ועל זה לעולם לא אסלח להם).

מהכל, האוגנדה הוא המרחב הציבורי של הרבה מאוד אנשים שלא מוצאים את עצמם במקומות כמו ה”דבלין”. זה מקום קטן ומיוחד שפשוט נותן לאנשים האלה מרחב לבוא במגע, להכיר, לתקשר - מחוץ לגבולות האינטרנט. זה בעיקר מה שהם מנסים לעודד פה. חוץ מזה, זו לא רק במה ליוצרים אלא גם המרחב הציבורי שבו הם פוגשים את האנשים ששומעים אותם (בקופסה של 2 מטר על 2 מטר קשה שלא להתקל בדי.ג’יי שאתה אוהב ללכת לתקלוטים שלו).

האוגנדה מחבר בין אנשים. אנשים שלא נהנים במיוחד מהמיינסטרים, וזה מעולה. הייתי כותב עוד דברים אבל אני שיכור מדי.

למשל פעם התחלתי שם שיחה עם איזו בחורה ממש ביזארית משוויץ. היא ישבה איתי על הבאר והתחילה לזיין לי את השכל על חומוס. אני לא זוכר בדיוק מה היא רצתה מהחיים שלי, כי אחר-כך היא עברה לדבר על כמה שקומוניזם זה טוב וכמעט הורדתי לה כאפה לאף, התעצבנתי ואיחלתי לה רק מחלות. היא קראה לי פאשיסט ואמרתי לה שלפחות אני לא קומוניסט מסריח.

הנקודה שלי היא שאוגנדה היא לא עוד מקום. היא לא עוד איזה באר של עסקנים שבא להרוויח להם עוד כסף. זה מקום שבא לטפח אמנות ותרבות חדשה ואלטרנטיבית. הכי קל בעולם לפתוח עוד באר תבניתי שכל מטרתו היא לגלגל שקלים. הבעלים של האוגנדה, איתמר וויינר מהלייבל האיכותי אק-דק, החליט לעשות מעשה שהרבה אנשים רק חולמים עליו - מקום שנולד מתוך חזון של יצירה, לא גלגול כספים. הם פשוט פועלים כדי לקדם תרבות - וזה חשוב הרבה יותר מעיצוב ושירות לדעתי.

לא שיש משהו רע בזה. אבל אני שיכור מדי והבטחתי לכם “מתעדכן כל איזה יומיים” והגיע הזמן.

אגב, אני לא הולך הרבה לאוגנדה והפוסט הזה נכתב מנקודת מבט של אאוטסיידר. זה נראה לי כמו באמת מקום מגניב לאללה אבל אף אחד מהחברים שלי לא מוכן ללכת איתי לשם בגלל שמבחוץ זה נראה קצת אוונגארדי מדי. האמת היא שזה הרבה יותר חמים בפנים, כשנכנסים. יצא לי ללכת לאוגנדה כמעט אך ורק לבד.

ויש כמה דברים שאני לא מת עליהם. למשל, החומוס שלהם טעון שיפור מאסיבי. חוץ מזה, הם מתעקשים להמשיך להגיש שם בירה טייבה למרות שיש לה טעם של צואה מטוגנת במרינדה.

אוגנדה
אריסטובולוס 4, ליד הלני המלכה ורחוב יפו
02-6236087