אוקיי!
“התעוררות בירושלים” ו-”ירושלמים” שלחו לי תגובות למכתב ששלחתי להם. לא נגעתי בהן בכלל, לדעתי הן מדברות בעד עצמן. אני אפרסם אותן בסדר שבו הגיעו אלי לאימייל - קודם ירושלמים, אח”כ התעוררות. מקובל?

עכשיו, תשמעו. רגע לפני שאתם קוראים את התגובות של התנועות שלפנינו, הודעה קטנה ממני. החלטתי כרגע לסגור את התגובות באתר לסגור ולפתוח את התגובות באתר מתי שבא לי. למה? כי ככה בא לי. יש למישהו בעיה עם זה? אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובות (הא הא!)
תהנו.

 

<!–[if !supportLists]–>1. <!–[endif]–>ירושלמים

ראשית, אנחנו בירושלמים מאוד שמחים על מי שמציף נושאים שמטרידים את תושבי העיר, כמו האתר שלך, התכנית סרוגים, בלוג ירושלים האחרת ועוד רבים ומעניינים.

לעניין שאלתך, כפי שציינת אתה באופן אישי לא מכיר הרבה קבוצות שמתמודדות. אנשים רבים מרגישים שיש הרבה קבוצות אך למעשה - אין זה כך. בירושלים לא רק שאין ריבוי רשימות ומתמודדים, אלא בדיוק להיפך - אנו עומדים בפני ריק מנהיגותי כמעט בלתי נתפס. עיר הבירה של ישראל זוכה להתמודדות חלקית מאוד של המפלגות הגדולות וגם את הרשימות העצמאיות אפשר לספור על כף יד אחת.

בסה”כ, עבור הציבור הלא חרדי יש מעט רשימות רלוונטיות (שחלקן מפלגתיות- ארציות), וראוי לשמור על המגוון כדי לאפשר לתושבים לבחור את הרשימה או המפלגה שמייצגת אותם בצורה הטובה ביותר. עם זאת, אין אנו מתנגדים להצעות לשיתוף פעולה עם רשימות עצמאיות אחרות, ויכול להיות ששיתופי פעולה כאלו עוד יקרו, אך גם אם לא, מספר רשימות עצמאיות זה לטובת התושבים.

הריק המנהיגותי ניכר לא רק בהתמודדות למועצת העיר, אלא עוד הרבה קודם לכן, בחיי התושבים. העירייה פשוט לא מתפקדת, ולא עונה על הצרכים שלנו כתושבים. המדהים הוא שירושלמים לא מוותרים, ובשנים האחרונות נוצרה מנהיגות מקומית שממלאת את הריק הקיים. הירושלמים לקחו אחריות על העיר, הקימו ארגונים שפועלים בנושאים שונים כמו ארגוני ספורט, חינוך, תרבות, גינות קהילתיות, ועדי תושבים ועוד.
רשימת ירושלמים מורכבת מתושבי ירושלים אשר התמודדו עם הריק המנהיגותי, ופועלים מזה שנים רבות בארגונים לשינוי חברתי. אנשים שמנהיגים שינוי בקהילה שלהם, אשר הקימו וניהלו ארגונים ללא מטרות רווח, שמטרתם שיפור פני החברה.
מטרת רשימת ירושלמים היא לחזק את כוחם של התושבים שפועלים למען העיר, לקחת את הפעילות הזאת לתוך מועצת העיר, כדי לפעול מבפנים, ולהיות שותפים מלאים בקבלת ההחלטות על הנעשה בעיר. האמת היא שאתה, בפעילותך למען העיר, מתאים מאוד לפרופיל של פעילי ירושלמים…
לסיכום חשוב להבהיר - בבחירות המוניציפליות מצביעים בשני פתקים - פתק אחד לראש העיר, ופתק אחד למועצת העיר. התפקיד במועצת העיר נעשה בהתנדבות מלאה וללא כל תמורה, מלבד הזדמנות אמיתית להביא לשינוי משמעותי בעיר למען כלל הירושלמים.
כיוון שמטרת רשימת ירושלמים היא לגרום לייצוג הולם למעמד היצרני והיצירתי - חילונים ודתיים, שמעוניינים בעירייה סובלנית אשר דואגת לתושביה, אנו שמחים על השאלות וההתעניינות, ונשמח להתייחס לכל סוגיה ועניין. אתה מוזמן להכנס לאתר שלנו שיושלם בקרוב ובו יופיעו פרטים על חברי הרשימה ועל רחל עזריה – שעומדת בראש הרשימה:

 

 

<!–[if !supportLists]–>2. <!–[endif]–>התעוררות בירושלים

עכברתול היה אדיב מספיק בכדי לפרגן לי פוסט כתגובה למכתבו שהתפרסם כאן ממש לפני כמה ימים. לפיכך כצפוי אני אתייחס בקצרה לנושא דנן ואז אמשיך לחפור על התנועה בלי קשר (הערת העכברתול: בסוף לא יצא פוסט נפרד לכל אחד, כי שתי התגובות הגיעו בו-זמנית. חפיף).

ונתחיל בהצהרה:

אם מישהו היה רדום או לא הבין בדיוק על מה המהומה הריני לבאר: בכוונתה של תנועת “התעוררות בירושלים” להשקיע את כל מאמציה, יכולותיה, משאביה, אנשיה, מוחותיה המוצלחים והפחות מוצלחים לשם דיוור ישיר של צ’אפחה מהדהדת על עורפה של החברה הירושלמית בכדי שזו תצא כבר מהאדישות שלה ותתחיל לקחת פה אחריות. או בלשון קצת פחות נקייה: מטרתה המרכזית של “התעוררות בירושלים” בחודשים הקרובים היא להגדיל את אחוזי ההצבעה בבחירות המוניציפליות בכדי שהרכב צמרת העירייה ישתנה.

ואגב, אם מישהו תוהה מה ההבדל בין האינטרסים של המגזר החילוני והדתי-לאומי בהקשר המוניציפלי אז הנה התשובה שלו: אין באמת הבדל.

לגבי האיחודים. עם איך שהדברים נראים מבחוץ אנחנו מסכימים לחלוטין: האיחודים הגיוניים, מתבקשים ומבחינתנו הם מחויבי המציאות. אבל מה שלא רואים מבחוץ זה שהדברים האלו נראים הרבה יותר פשוטים מבחוץ מאשר מבפנים. יש את האתגרים והמכשולים אבל פנינו הן ליצירת קואליציה חברתית חזקה, עמדנו בקשר עם כל ארגון שידוע לנו והצעות האיחוד שלנו מונחות על כל השולחנות אבל ההתנהלות הכללית עד עכשיו לא הצטיינה בענייניות מיוחדת.

וכאמור, אם כבר קיבלתי במה אני אנצל אותה כדי לספר עוד קצת על התנועה בעבור ציניקנים ושאר ירקות: בבסיס מדובר בקבוצה של חבר’ה שהחליטו לעשות משהו כדי לנסות ולעזור לעיר שלנו (שבואו נודה, לא תזיק לה קצת עזרה). אם מישהו חושב שלהכניס חבר מועצה או שניים עם כוונות טובות וטהורות זה מה שיציל את ירושלים אז כנראה שלנו תהיה סוף סוף הפריבילגיה של לצחוק על מישהו יותר תמים מאיתנו. הבחירות הן נושא חשוב אבל מבחינתנו, אחרי שהגדלנו את אחוזי ההצבעה, הן רק אמצעי אחד כדי לתת ביטוי והשפעה מסוימת והכרחית לרעיונות שאנחנו מקדמים. חוץ מהמישור הפוליטי-מוניציפלי אנחנו גם מתחילים ומתכוונים לפעול במישור החברתי בעיר כשהמטרה היא הגברת המעורבות והשותפות של האוכלוסייה בכלל והצעירים בפרט בנעשה בעיר (הצבעה בבחירות היא אחד הביטויים הבסיסיים של זה). מישור נוסף הוא הלאומי ושם אנחנו כבר מתחילים לבדוק איך אפשר קצת לשפר את היחס של המחוקק והמבצע לאנשים שחיים בעיר הזאת (ולא רק להסכמים שנחתמים או לא נחתמים עליה). בקיצור, הדברים לא נגמרים בבחירות, זה רק חלק מהעניין.

פוליטיים? זה כנראה תלוי בהגדרה. אם אנחנו מוגדרים כפוליטיים בכך שאנו עוסקים בבחירות אז כן, אנחנו פוליטיים. אבל אם השאלות הן ימין-שמאל, אינטרס או מגזר, אז לא, אנחנו לא פוליטיים, או מוטב לומר– א-מפלגתיים. יש כאן ערך כפול: הראשון הוא מעשי ולפיו השפעה בצורה כלשהי במועצה יכולה לעזור לנו לקדם את הרעיונות שלנו. השני הוא האמירה שפוליטיקה נתפסת כדבר בזוי רק בגלל שיש בה אנשים בזויים, אבל זה לא חייב ולא צריך להיות ככה ואנחנו מוכנים להכנס לקלחת הזו כדי לנסות ולקדם רעיון רחב ולא אינטרס צר. זה משחק מסובך ואולי גם מלוכלך, אבל אנחנו מקווים לחצות דרך הרפש הפוליטי בקו ישר שרואה רק מטרה ולא שום דבר אחר (ובעיקר לא כסא מרופד). פשוט זה לא, הכרחי זה כן - גם ההצלחה וגם הניקיון שלה, אחרת לא יהיה פה יותר טוב.

ולסיכום, העובדה שתנועות צעירים מסתובבות עכשיו כמו חתולות בכיכר רק מעידה על כך שיש קרקע פורייה בחברה ליוזמות כאלו. נכון לעכשיו אנחנו מצליחים להתבלט וכך גם לצבור תמיכה ויכולות. הרעיון הוא שכל היכולות האלו (כמו שיווק, עיצוב, כוח-אדם ובקרוב ב”ה גם מימון) ישמשו כמכפיל כוח לכל היוזמות הברוכות בעיר, פוליטיות וא-פוליטיות (אם יש דבר כזה), כבר שיתפנו פעולה עם “מלונה”, “רוח חדשה” ואגודת הסטודנטים והפנים שלנו הן בהחלט להמשך והידוק איחודי הכוחות. “מלונה” עוסקים בדיור, “ואקום” בתרבות, bus4us בתחבורה, אנחנו הוספנו גם חינוך, תעסוקה ואיכות השלטון והחלטנו שכדאי להרחיב את זה מהמיקרו החברתי ולתת לזה ביטוי גם במאקרו השלטוני, זה עד כדי כך פשוט. מה שחשוב להבין הוא שרק חברתיות או רק פוליטיות או רק טיפול במישור הלאומי לא יצליחו, המאמץ חייב להיות משולב ובעיקר ארוך טווח.