בימים האחרונים אני מקבל מכם הרבה תלונות באימייל על זה שהפרסומות מחרבנות את האתר (כן, הגורד-שחקים הזה שמשמאל).

יש לי דבר אחד להגיד לכל המתלוננים:
כוס אמא שלכם.
כוס אמא של כל אחד ואחת מכם.

בסדר?

האנשים שמתלוננים על הפרסומת אצלי מעצבנים אותי כל-כך, כי הם מגיעים לכאן כל יום וקוראים, אבל כשפתאום אני שם פרסומת הם מקבלים חררה כאילו מישהו שלשל להם בתוך המרק.

האנשים האלה שמתלוננים על הפרסומת, הם מסוג האנשים שיעברו עוברים במדרחוב ויעצרו להקשיב לרוסי שמנגן בכינור או באקורדיון, אבל יעדיפו לא לשים שקל.

הם מסוג האנשים האלה שמתבאסים לתת טיפ למלצרית כשהם שותים את הבירה שלהם בפאב, ואם החברה לא היתה מצפה לך מהם היו גם מעדיפים להמנע מזה.

תראו, אני יודע שפרסומות זה דבר מעצבן. גם לי כבר נמאס לראות את הפרצוף של שלומי שבת מחרבן לי את האתר. גם אני לא מת על פרסומות, אבל הבעיה היא שאין לי ממש כסף יותר.

פיטרו אותי מהעבודה לפני כמה ימים.
פשוט אמרו לי, “שמע, תודה על כל העזרה, אבל אנחנו לא זקוקים לך יותר. יש לנו בעיות תקציביות.”

הייתי מסטול כשהממונים עלי מסרו לי את הבשורה. אני מגיע מסטול לעבודה מהיום הראשון שלי שם, ואני די בטוח שגם הייתי מסטול בריאיון העבודה (אבל אני לא ממש זוכר).

אז חזרתי למשרד שלי, וכמו בסרטים כיביתי את המחשב, ניקיתי את השולחן, הוצאתי את הבאנג מהמגירה, הכנסתי את השדכן והספל עם הלוגו של החברה אל תוך קופסת קרטון (למזכרת), והורדתי ראש לזכר הימים הטובים. יצאתי מהקומה, נפרדתי לשלום מצוות העובדים שניהלתי במשך משהו כמו שנה ונעלמתי משם.

זה מוזר, אבל ברגע שעליתי לאוטובוס הרגשתי את הקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים.

אני מובטל עכשיו.

זה די חרא של דבר. עברתי לאכול קורנפלקס מגעיל, של תלמה. אני יכול רק לחלום על קורנפלקס איכותי, כמו שאכלתי רק לפני שבוע. עכשיו אני כבר לא קונה לעצמי סנדוויץ’ באוניברסיטה, אני קונה לעצמי לחמניה עם אשל. אתם מבינים מה זה אומר? אתם בכלל יודעים איזה טעם יש לאשל? אם לא, אז נסו לטבול את הבוהן שלכם בתוך גבינת קוטג’ מקולקלת, תוצרת מצרים.

בכל אופן, אני יודע שזה מעיק, אבל עד שאתקמבן על עבודה טובה אני משתדל לסגור כל שקל שאני יכול. כשאין לי עבודה, קשה לי יותר ללכת להופעות, לשתות בירה, לאכול כמו שצריך. קשה לי יותר לכתוב לכם פוסטים על מקומות בילוי. אני גם ממש רוצה כבר הרבה זמן להוציא קצת סטיקרים של האתר ולתקוע בכלמיני מקומות, אבל אני לא חושב שזה יקרה בקרוב - כרגע אני פשוט מגרד את תחתית החבית.

אל דאגה, אני אמשיך לזיין לכם בשכל, רק שאני מניח שעד שאמצא לי עבודה נורמאלית תצטרכו לקרוא כאן פוסטים ביזאריים לחלוטין, וקצת פחות על בתי-קפה חדשים ומסעדות.

אז אני לא מבקש שתתרמו לי כסף לגולדסטאר, ואני גם ממש ממש לא מבקש שתקליקו על הפרסומות מתוך טוב לב (כי זה יהיה אתי בערך כמו אתי אלון), אבל אני כן רוצה להעביר מסר קטן לומר לכל האנשים שמתלוננים על הפרסומת: אם אתם נהנים לקרוא את מה שאני כותב כאן (למען האמת אני עדיין בהלם שאנשים ממשיכים לקרוא את השטויות שאני שולף מהתחת וזורק לאינטרנט), אז לא יהרוג אתכם גם לראות פרסומת לבנק הפועלים על הדרך.

ואם יש לכם עדיין בעיה עם זה, אז כוס אמא שלכם.
כוס אמא שלכם במרינדה.
חבורה של פוצים מלוקקים.

דרך-אגב, הקטע של הפרסומות כרגע נמצא בסוג של פיילוט, ואני לא יודע מה הולך להיות איתן וכמה זמן, אם בכלל, הן הולכות להשאר כאן.
כמו תמיד, יהיה בסדר. אני סומך עליכם שתסתדרו.