בפוסט הקודם סיפרתי לכם על ה”רוזה” שנסגר.
“טיפה” נפתח באותו מקום לפני משהו כמו ארבעה חודשים בלי שבאמת הספקנו לשים לב.

המיקום של הטיפה והרוזה פשוט מגניב. דקת הליכה מהשוק, חצי דקת הליכה מהקוביה, שלוש דקות הליכה מהדירה הקודמת שלי בנחלאות, מוקף ב”מועדוני חברים” רבים שבהם עלאווים זקנים שגרים סביב השוק משחקים קלפים עד השעות הקטנות.

הטיפה מזכיר במבט ראשון את הרוזה. מקושט יותר, מוזנח פחות, נעים יותר. הקירות מקושטים בהרבה יצירות מוזרות, בעיקר אמנות של יורם אמיר (תמונות, סטנסיל). האמת היא שחוץ מהיסודות והקירות התומכים, אין כמעט שום דמיון לרוזה.

תראו, הרוזה היה אחלה מקום. זה היה מקום שבו פורחות שיחות בין אנשים, וגם מקום שבו אתה יכול לבוא לשתות את הבירה שלך לבדך - אבל לא באמת להרגיש לבד. זה לא היה הפאב לבוא אליו עם קבוצה של חברים. זה היה המקום לבוא אליו למצוא זיון אקראי “אינטקלטואלי”.

האמת היא שרוב האנשים שאני מכיר העדיפו להמנע מהרוזה. קודר ומנוכר, אלה בעיקר המילים שמתחרזות עם הרוזה, בפיהם.

בטיפה הרבה יותר כיף מהבחינה הזאת. הבאר שוקק חיים, ורוב ההתרחשות מתבצעת בו. כמו ברוזה, נראה שאנשים מגיעים אל הטיפה כדי להכיר, לשוחח, לזיין אחד לשניה בשכל, אבל בלי הרבה פוזה ופלצנות. השולחנות פנויים לכל מי שלא בעניין של להכיר אנשים חדשים ולפעמים קצת מוזרים.

הרבה מהלקוחות הם ותיקי הרוזה. אני לא מכיר הרבה מהם אישית כי יצא לי לשבת ברוזה מעט מאוד פעמים, אבל אפשר לזהות חלק מהם לפי ההבעה הפלצנית, זו שאפשר לראות לפעמים באוגנדה.

תראו, זה לא שאני מגיע לפאבים כדי להכיר חברים חדשים וליצור קשרים, אבל עשו לי טובה ותחסכו ממני את המבטים האלה והאלה.

הטיפה הוא בובה של מקום. המחירים עממיים (1/2 גולדסטאר בבקבוק ב-12 שקל! אני מאוהב), האווירה פשוט כיפית וחברותית, אפשר לשבת בחוץ, המוזיקה מצויינת (משמיעים שם פשוט דברים טובים. ברוזה היו משמיעים הרבה פעמים דברים טובים והרבה פעמים פשוט מוזיקה מוזרה ומעאפנה).

אורן קקון, הבעלים, הוא מבקר ספרות ומורה לספרות לשעבר שעלה לעיר מת”א. הוא מתכנן לפתוח ספרייה במקום, שתאפשר למבקרים לשאול ספרים בחינם. ממש ספרייה אמיתית. ולמי שתוהה - לא, זו לא תהיה ספריית קומיקס, פנזינים או סרטי אנימציה מצ’כיה, אלא פשוט ספרייה של ספרים. איזה רעיון חמוד ופשוט מגניב!

קקון גם מתכנן להוציא לאור כתב-עת ספרותי. תענוג, חסר לנו משהו כזה. קצת מזכיר את כתב העת של הרוזה, אבל יש לי תחושה שהתכנים שם יהיו אחרים לחלוטין.

אני אוהב את “טיפה”. זה בהחלט מקום ששווה את ה-20 דקות הליכה שלוקח לי להגיע לשם מרחביה. יש לי תחושה שאני הולך לבקר שם הרבה.