כוס אמק.
נשרפה לי הלשון הרגע.
זה מרגיש כאילו שמישהו מעביר לך מסננת על הלשון הלוך ושוב.
אבל זה לא יעצור אותי מלומר לכם את מה שרציתי.

תמיד בנחלאות, על עמודי החשמל, על דלתות הפיצוציות והמכבסות, וגם על צדי הטלפונים הציבוריים, תלויות מודעות על מכירות בזארי יד שניה. מישהו, או מישהי או מישהם, הופכים את הדירה שלהםליום אחד לבוטיק של בגדים או דברים חפצים לבית.
עברתי במקרה ברחוב כשראיתי את המודעה הזאת:

במקרה, המודעה הזאת נתלתה ממש בכניסה לדירה (קצת מטושטש, אני יודע).

אני לא מבין בכלל בבגדים, אבל היו שם הרבה דברים שנראו איכותיים ויפים ממש בזול.
בכל אופן, החבר’ה האלה עושים דבר כזה כל חודש בערך, והיתה שם רשימת תפוצה. אני אשתדל לעדכן אתכם בפעם הבאה שזה קורה.
ובלי שום קשר, יש כל שבוע בערך איזו מכירת יד-שניה אחרת בנחלאות – רק צריך לפתוח את העיניים בין הפיצוציה למכבסה.


“תעיף את המצלמה, סוטה! אני מתלבשת כאן!” היא אמרה וחבטה בי. זו היתה אהבה ממבט ראשון.