כן, אני יודע, תכף תגידו “ניגוד אינטרסים” בגלל הפרסומת שם בצד.
האמת היא שאין פה שום ניגוד אינטרסים - פסטיבל הבירה נראה לי מגניב מספיק כדי שאכתוב לכם עליו, וכסף נראה לי מגניב מספיק כדי שאשים פרסומת ואוכל לקנות לעצמי אוכל. אז תעזבו אותי בשקט כבר.

פסטיבל “עיר הבירה” חוזר למתחם הרכבת בפעם הרביעית. המארגנים מבטיחים 50 מותגים שונים של בירות ולא מעט הופעות. למען האמת קצת לא מעניין אותי בירה חרושובניצה ממחוז סובחוזיצה של אוקראינה המזרחית, תנו לי ערק ויהיה בסדר. עיר הבירה הצליחה לרתום את הג’ירפות, פשוטי העם, ובנות פאקוטק אנה וסוזאנה (שלאחרונה אנחנו מתחילים לשמוע אותן מתקלטות בכל מקום אפשרי), ומבטיחים שפסטיבל הבירה הזה ישים את שאר פסטיבלי הבירה בארץ בכיס הקטן של המכנסיים, יחד עם הפירורים והעטיפה של המסטיק.

למען האמת, אחרי שהספקתי לבקר בפסטיבלונים כאלה בארץ, אני כבר יודע שזה לא יהיה קשה במיוחד. פסטיבל הבירה של ירושלים צבר שם ארוע הבירה האמיתי היחידי שיש בישראל (קצת קשה לי לשים את פסטיבל גולדסטאר לתרבות הסחְלֵה והזיעה בת”א ופסטיבל הבירה החמה ונטולת הגזים של באר-שבע).

“אתה תמיד משווה את עצמך לפסטיבלים האחרים,” מסבירים המפיקים, “אבל אנחנו חושבים שלפסטיבלים בירושלים מגיע הקהל הכי איכותי שאפשר. אנחנו שומעים את זה מכל מי שיצא לנו לעבוד איתו.” אז לי זה נשמע קצת כמו יריד חוצות היוצר לצעירים, כי אם המילים “הפנינג רחוב”, “אטרקציות שונות ומגוונות” ו”מגוון ארועי תרבות” לא מעבירות בכם צמרמורת אלימה, משהו כנראה משובש אצלכם. אני חוזים דוכני גזלנים אורגניים ואומני רחוב רעבים (מישהו אמר פליטי בצלאל?).

זה לא אמור לשנות במיוחד, כי אני לא זוכר כלום מלבד הכוסיות השיכורות שרקדו על הבריקדות בפסטיבלים הקודמים. אה, וגם איך שהקאתי על הסדרנים.

אגב, למי שתוהה מה הקשר לפרסומת בצד – על הפרסומת בצד אני לוקח כסף. על הפוסט הזה, כמובן שלא. אני בכלאופן רוצה להגיע לפסטיבל הבירה כי נראה לי מגניב להשתכר בטעמים ולראות כוסיות רוקדות על בריקדות.

רביעי וחמישי, מתחם הרכבת, 15 שקל