הגיע הזמן לנוח. אחרי איזה מיליארד פוסטים שיוצאים בערך כל יומיים, קרה בדיוק מה שהיה כל-כך צפוי: איכות הפוסטים כאן הדרדרה פלאים. אל תגידו שלא ידעתם שזה מה שיקרה.

בכל אופן, נתראה בעוד איזה שבועיים ככה (ב-25 בספטמבר). אני עייף ועצלן.
אגב, זה בדיוק הזמן להרשם כדי לקבל את הפוסט הבא באימייל (מצד שמאל, קצת למטה). ככה תדעו בדיוק מתי כתבתי פוסט חדש.

“אבל מה נעשה עד אז?”
ובכן, אתם יכולים לקרוא כאן פוסטים ישנים יותר (כשרמת הכתיבה עדיין לא היתה בביוב). או לקרוא את “ירושלים אחרת“. או לראות קצת תמונות של ירושלים בפליקר של גלית לובצקי המעולה. או לעשות מנוי להפועל. או לעשות משהו יצרני. או לדבר בפלאפון בזמן הנהיגה. או להעביר זקנות את הכביש. או להעביר זקנות את הכביש ואז לאנוס אותן באלימות במגרש החניה (אליו תפתו אותן, כמובן, בהבטחות למרק עוף חם ודייסת שיבולת שועל). או לכתוב לי אימייל ולהגיד לי “ברוך שפטרנו, הלוואי שתשכח את הדרך חזרה”. או ללמוד לנגן כמה שירים בגיטרה כדי להשיג זיון.

אז עד הפעם הבאה, טה טה.