שמעתם על האדם הזה, מאיר תורג’מן?
ביום הראשון שהגעתי לצפות בדיון במועצת העירייה, ראיתי את האדם הקולני הזה מטרפד במו ידיו (באמצעות תרגיל מלוכלך של עסקנות פוליטית) דיון בועידת העירייה למען דיור לסטודנטים שיזמו האופוזיציה וקבוצת מלונה (מאוחר יותר הוא גם אמר לנו הסטודנטים “שקו לי בתחת” וקרא לנו “דפוקים”). מאיר תורג’מן מלקק לש”ס את השוע מכל הכיוונים, ואפילו מעז לנסות ולקחת לעצמו את הקרדיט על הפעילות למען דיור לצעירים בעיר - פעילות שקבוצת “מלונה” וניר ברקת מקיזים עליה דם כבר הרבה זמן.

מאיר תורג’מן התחיל בתור יושב-ראש ועדת הורים בגילה ובעל חנות בורקסים. משם, סינדרלה התגלגלה אל מדרגות כיכר ספרא. לפני כמה ימים התפרסם שתורג’מן גייס לשורותיו את ארגון נהגי המוניות. זה קצת מזכיר לי את האופן שבו מנסה ארקדי גאידמק לקנות את שוק מחנה יהודה.

NRG (של מעריב) פרסמו כתבת תדמית לקקנית ביותר על האיש (שלא שווה אפילו קישור), בסגנון “10 דברים שלא ידעתם על סטאלין”. NRG, כתבות מהסוג הזה מבזות אתכם כעיתון ואותנו כקוראים. מה שמצחיק הוא שגם בכתבות תדמית האיש מצליח להוציא את עצמו מקסים (”אני אלוף בלצעוק. כשאני צועק אף אחד לא יכול עלי”), נטול כל דעות קדומות (”אני אלוף בהפגנות… הבאתי 500 אתיופים… אני חולה עליהם”), נפש רגישה (”…כשהיתה לי בר-מצווה חגגנו בחצר וכל השכנים באו ובישלו. …כשאני נזכר בזה יש לי דמעות בעיניים”) וגם עסקן לא קטן (”יש לי תוכנית, הבאתי פרוייקטור”).

קהל המצביעים שלו, אני מעריך, הוא חברים של אבא ואמא שלנו, שלא ממש יודעים למי להצביע (כי הם היו עסוקים מדי בחודשיים האחרונים בלצפות ב”רוקדים עם כוכבים” או משהו), לא רוצים לבחור במרצ או במפד”ל וגם לא בחרדים, והשם המטעה “למען ירושלים” שכנע אותם וקרץ להם בקלפי.

אז הנה לכם פוליטיקאי בשקל תשעים. אני מאחל לו שנה נהדרת וגמר חתימה טובה.
מאיר, יקירי, עשה לנו טובה ותחזור כבר לבורקסים שלך.


זו רק סאטירה, בורקס-מן. אל תתבע אותי