כשאני הופך לרקוב ועבש, כמו מנגו שנשאר הרבה הרבה זמן בחלק האחורי של המקרר, אני מאבד קצת את ההשראה ובכלל שוכח שאני צריך לכתוב את האתר הזה.

כמה טוב שיש כותבים מעולים ברשת להתעלק עליהם, כמו זאת מ”לא יורדים מהעצים”.

אם שמתם לב ועקבתם אחרי ה’פרסומים’שמופיעים במכבסות השכונתיות, בפאבים וגם במסיבות בטחוניות, יכוליות שיצא לכם לשמוע משהו על המסיבות שמתרחשות חדשות לפרקים בבית נטוש ברחוב הנביאים. נראה לי שזה נגמר והעבירו את זה לבית לא-נטוש ברחוב הנביאים, אבל אין לי מושג. אני כבר לא יוצא מהבית שבועיים, המוח שלי במצב צבירה של דייסה וחיי החברה שלי מזכירים את אלה של אריאל שרון (מוקדם מדי?).

בכל אופן,

אם אתם רוצים לדעת קצת, ששקס כתבה על זה אחלה פוסט. לא קראתי עד הסוף כי נרדמתי ודפקתי את הראש בשפיץ של השולחן ואיבדתי הרבה דם והכרה לכמה דקות ואת מה שקראתי אני כבר לא זוכר, אבל אולי כדאי לכם לקרוא קצת אותה.

היא כותבת אחלה, חוץ מההתלהבות שלה מאסף אבידן, שלטעמי מישהו היה צריך להוריד לו כבר מזמן איזו כאפה.