נכנסתי הערב כהרגלי בקודש למסיבות ביטחוניות, לראות מה אפשר לעשות כדי להעביר את הזמן.
המודעה הזאת על מסיבת דראם n בייס משכה אותי מיד.

הגענו למועדון הזה, אתם מכירים - זה שמעל לתקליט, נו אתם יודעים… זה עם כל הרוסים.

הוא נקרא Emotion. רק לפי השם קולטים מקילומטרים שזה מקום של רוסים. זה מין פאב-מועדון גדול למדי עם תקרות גבוהות מקושתות, מבחר בירות מאכזב (למה? כי אין שם גולדסטאר, כולערות) של קרושוביצה, איזה משהו גרמני לא-טעים ובאלטיקה לגרסאותיה השונות. אה, ושכחתי להזכיר - העיצוב של Emotion נראה כאילו הוא נגנב מהתפאורה של המחזמר “הצארית ואני” הישר מתאטרון גולי פטרסבורג. וילונות אדומים וכסאות מרופדים שנשדדו מאיזה נשף של האצולה הזוטרה בימי ניקולאי השני.

הם נגנו שם אחלה מוזיקה. לא היו מספיק אנשים, אבל באנו מוקדם (לקראת חצות) והלכנו מוקדם (לקראת 1 בלילה) כי יש עבודה ולימודים וכל החרא הזה.
אני לא יודע מי ארגן את המסיבה הזאת, אבל המוזיקה היתה מעולה. קיוויתי כל הזמן שיכנסו יותר אנשים ואנשות, אבל זה לא קרה. יכול להיות שהרבה אנשים באו לשם אחרי שהלכנו, אני לא יודע. בתקליט היה מפוצץ.

בכל אופן, זה לא מהמקומות שהייתי מגיע אליהם בערב אקראי לשתות בירה, אבל יש להם אחלה מסיבות כנראה, ולמי שבקטע - גם הרבה רוסיות (!). דבר אחרון: אני פשוט נשבע לכם, היתה שם אמא של מישהו על הבאר. מה זה אמא, איזו רוסיה כבדת-משקל וחמורת-סבר בת 45 שתפעלה את הבן שלה על הברזים והחביות.

המסיבות שם יכולות להיות אחלה אלטרנטיבות למי שמתגעגע לפאקוטק. רק אל תתפלאו לראות שם איזה יועץ טיטולרי על עמדת הדי.ג’יי. (ואל תשכחו להביא אתכם כרטיס חבר מועדון).