עשינו את זה.

אתם מאמינים??? עשינו את זה!!

למרות כל הציניקנים הקטנים, למרות כל מי שאמר שלא נצליח ושאנחנו סתם מבזבזים את זמננו ואת כוחנו. למרות כל מי שכבר איבד תקווה. למרות כל מי שתקע סכין בגב (כן, עיתון הארץ, אני מתכוון אליכם).

היום לימדנו אותם דבר תוכחה. בתורות לקלפי הוכחנו לכל האנשים הקטנים האלה שגדלות הרוח והתקווה מנצחת כל שנאה וציניות גמדית ואינטרסנטית.

עשינו את זה.

היום הוכחנו שהאחריות והמוסר ורוח הלחימה למען הצדק מביסים את כל אלה.

היום הזה הוא היום של כולנו.
זה היום של הפעילים והמתנדבים, האנשים בשטח והמארגנים, אלה שנכנסו לכיתות ואולמי ההרצאות וקראו לאנשים לבחור והציעו להם הסעות, אלו שנכנסו לאוטובוסים וקראו לאנשים לממש את זכותם הדמוקרטית; אלו שלקחו את סבא וסבתא יד-ביד אל הקלפי, אלו שהסתובבו עם אוטו ומגאפון וקראו לכולם לצאת להצביע.

ובעיקר, היום הזה שייך לבוחרים, וכפי שברקת אמר הבוקר - לאוהביה של העיר המדהימה הזאת, ירושלים.

אבל אסור לנו לשכוח שעל-אף החגיגות שלפנינו (ואני לא יודע מה אתכם, אבל אני הולך היום לשתות כמו שלא שתיתי בחיים),

יש לנו הרבה עבודה קשה לפנינו.
יש לנו עיר חרבה, שסועה בליבה על-ידי תוואי הרכבת תקלה שתקעה לנו את החיים. יש לנו מחירי דיור של טוקיו, יש לנו בעיית תעסוקה שלא מצדיקה בשום צורה אפשרית את מאגר המוחות המבריקים האדיר שקיים בירושלים או את איכות הצעירים שנמצאים כאן וצומחים לנגד עינינו, ורוצים לראות את עתידם בירושלים.

יש לנו מוסדות אקדמיים מובילים בעולם לשמר ולשפר, ויש לנו מערכת חינוך מפורקת שמוכרחים להחיות. יש לנו גני-ילדים למלא ומסדרונות בתי-ספר אפלים להאיר, ויש לנו נוער שאסור לנו להמשיך להפקיר.

יש לנו בירוקרטיה נחשלת ותקועה, יש לנו טינופת רבה מאוד לנקות, ויש לנו בעיה תדמיתית שמוכרחים לטפל בה מהשורש.

יש לנו בעיות של חלוקת משאבים גרועה ומגזרית, ויש לנו בעיה של תרבות מוזנחת ועזובה. יש לנו מנהלים קהילתיים, ליבן הפועם של קהילות חיות ושכונות, שמוכרחים לתקצב ולהתניע - במקום לבנות עוד גן-ילדים תורני.

מדיניות השלטון הבזויה, החובבנית והאינטרסנטית שסבלנו ב-15 השנים האחרונות השאירה לנו ה-מ-ו-ן זבל לטפל בו.

אבל מעולם לא היתה לי תקווה כה רבה כמו היום. מעולם לא האמנתי כל-כך חזק שאנחנו נצליח לעשות את זה ולשקם את הנזק העצום שנגרם לנו על-ידי אולמרט ולופוליאנסקי.

זה לא הולך להיות קל, אבל אנחנו נעשה את זה. זה לא יהיה קל אבל אנחנו נצליח ואנחנו נשנה את פניה של העיר הזאת ללא היכר.

אם יש משהו שלמדנו מאחוזי המצביעים העלובים והמביכים שהגיעו אתמול לקלפיות, הוא שאנחנו מוכרחים לקחת את האחריות בידינו. אנחנו מוכרחים להפסיק להיות “ראש קטן”, ולהבין ולהפנים שהדמוקרטיה לא פועלת על טייס אוטומטי.

בהיעדר עיתונות אמיתית וישרה במדינת ישראל, “כלב השמירה של הדמוקרטיה” הוא פודל רזה ומסכן.

אנחנו חייבים לקחת את האחריות בידינו ולהחליף במו ידינו את השמירה על הבית שלנו ועל בירת העם שלנו, כי הפודל המחורבן הזה לא יעשה כלום - מקסימום יחרבן לנו על השטיח.

אסור לנו להכנע לאדישות ולקטנות הנפש. אנחנו מוכרחים לקחת את האחריות בידינו, כי אין אף אחד אחר שיעשה את העבודה בשבילנו - בטח שלא במאה שערים.

אסור לנו לתת לציניות ולגמדיות הערכית שהרעילו את המדינה שלנו והתקשורת שמתיימרת להציג אותה לחלחל גם אלינו.

לאלו המבקשים את רעתה של העיר, את תבוסתה ואת סופה - אנחנו נביס אתכם. ולכל מי שתוהה אם ירושלים עדיין חיה, לכל מי שחשב שירושלים על סף גסיסה - הבוקר הוכחנו שכוחה האמיתי של העיר האדירה הזאת לא מגיע מעושר ועסקנות וביריונות.

כוחה מגיע מרוח הלחימה למען החופש והתקווה והאחריות ותחושת שותפות הגורל, מכל מה שהחזיק אותנו כעם במשך אלפי שנים בלמעלה ממאה מדינות שונות, תחת אינספור משטרים ושלטונות שונים. כוחה של העיר הזאת מגיע מכל מה שהעביר אותנו מלחמות בלי-די ודרך סערות שצבעו את ספרי ההיסטוריה של העולם בדם.

היום הוכחנו שירושלים יכולה להשתנות. והיא תשתנה, והיא תתחדש והיא תשוב להיות ממלכה אדירה.

כמו שאתם בוודאי יודעים, עבר עלינו קרב קשה. נלחמנו באנשים מאוד מושחתים. מאוד, מאוד מושחתים.

אבל הוכחנו לעצמנו ולכולם שלא מנצחים בחירות בעזרת קמפיין ביריוני של הסתה ושנאה או על-ידי יצירת לכלכוך אדיר וטינופת שעלו ביוקר רק לנו, למשלמי המיסים העובדים למחייתם (אבל אל דאגה, הקנסות ימלאו במהרה את קופת העירייה).

הוכחנו גם שכל הכסף שבעולם לא יזיז כלום אם אין לך אידאולוגיה אמיתית מאחוריך (כי הפעילים שלך עובדים רק בשביל הכסף).

הוכחנו שהירושלמים הם לא טיפשים כמו שמאיר פרוש חשב. הוכחנו שאי-אפשר לקנות אותנו בקריקטורות צייצניות וחמודות, ואי-אפשר לקנות אותנו בטריקים זולים אחרים כמו חלוקת אוכל ושתיה בשוק מחנה יהודה.

והוכחנו שהפעם יריבינו לא הצליחו לזכות בעזרת זיופים ואלימות.
הבוקר הוכחנו שאת הירושלמים לא ניתן לקנות בכסף ועסקנות, ואת הירושלמים לא ניתן לשכנע בביריונות עלובה.

כוחה של ירושלים נובע מהלחימה למען החופש והתקווה והאחריות ותחושת שותפות הגורל - כל מה שהחזיק אותנו כעם במשך אלפי שנים.

ירושלים היא לב ליבו של העם היהודי, העיר אליה ערג וקיווה והתפלל העם שלנו במשך 3,000 שנים - היא לא עיירה נידחת או “פריפריה” כפי שאנשים מסויימים רצו מאוד לראות בליבם.

העיר הזאת היא בת 3,300 שנים. היא ראתה תילי תילים של היסטוריה, יותר מכל עיר אחרת בעולם. היא ראתה אימפריות קמות ואימפריות נופלות ואינספור תרבויות ומנהיגים ומלחמות, זוהי עיר שכל העולם הזה מדבר עליה כל יום, כל שעה, כל רגע. היא ראתה חורבן יותר גדול מבכל מקום אחר, ושרדה עד היום. והיא תשרוד לעולם ועד.

העיר הזאת ראתה הרבה. אבל יש עוד המון יותר לפנינו.
היום אנחנו פותחים כרך חדש בספרי ההיסטוריה של ירושלים. היום הזה הוא שעתנו, והוא ההזדמנות שלנו. להחזיר לכאן את הצעירים שעזבו בגלל מה שראו ב-15 השנים האחרונות, ולהביא לכאן את התעשיות עתירות הידע שיפיקו תועלת ויספקו תעסוקה הולמת לבוגרי המוסדות האקדמאיים.

היום זו שעתנו להתחיל להחיות עוד יותר את התרבות וחיי הקהילה בעיר, בכל מקום שאפשר. היום זו שעתנו לחדש ולהזכיר לעצמנו את האמונה באמת הבלתי ניתנת לערעור - שהתקווה היא הכוח החזק ביותר בעולם, והתקווה היא אלמותית ונצחית ודבר לא יוכל להביס אותה.

ובכל מקום בו יהיו אנשים שיאמרו לנו שאל לנו לנסות, וכי אנחנו נכשל ממילא ומוטב שנרים ידיים, בכל מקום בו נמצא ציניות וקטנות רוח ותבוסתנות, אנחנו נתייצב מולם ונעמיד אותם על טעותם. כי כבר הוכחנו את זה אינספור פעמים בעבר. והוכחנו את זה היום.