בחופשה עד תחילת ינואר. כמה כבר אפשר לזיין את השכל
התפרסם ב-30.November.2008 - :נושאים כלמיני שטויות | 19 תגובות
פעם, לפני איזה כמה שנים טובות, כיכר ציון נראתה לגמרי אחרת. במקום המדרגות שמובילות עכשיו אל בנק פועלים היה מעבר תת-קרקעי שבו כל הילדים המאגניבים היו יושבים, מעשנים ושותים. זה נראה כמו אמפי-תאטרון קטן. אף-פעם לא הייתי ילד מגניב או משהו כזה, אבל שם שתיתי וודקה בפעם הראשונה בחיי והתמזמזתי עם מאשה, רוסיה אדומת-שיער בת [...]
התפרסם ב-26.November.2008 - :נושאים כלמיני שטויות | 7 תגובות
מקום 8: ריף רף
לריף רף הלכתי רק פעם אחת, אבל נשאר לי זכרון מאוד חזק ממנו. הלכתי לשם יום שבת אחד, כשהייתי בן 11. אחי הגדול וידידה שלו מהתיכון עשו עמי חסד ולקחו אותי איתם לשם. רק אלוהים יודע מה עבר בראשם כשהחליטו לעשות את זה.
בדיוק התחלתי את כיתה ז’, ועוד לא הגלידו הפצעים (הרגשיים [...]
התפרסם ב-25.November.2008 - :נושאים כלמיני שטויות | 4 תגובות
למי שלא שם לב לפוסט הקודם, בימים הקרובים יתפרסם, בכל יום, מקום מיתולוגי אחר מהילדות שלי, שנסגר ואיננו.
מקום 9: משחקי צמרת
משחקי צמרת הוא השם הירושלמי למקומות הלחים והדלוחים האלה שמושכים ילדים לבזבז את כל הכסף של ההורים שלהם על מכונות משחק מיושנות ורועשות, עם משחקים מורטי-עצבים (באמת!) כמו “ספיידרמן נגד סופרמן!” ו-”סופרמן נגד ספיידרמן!”, אופנוע, [...]
התפרסם ב-24.November.2008 - :נושאים כלמיני שטויות | 4 תגובות
החלטתי, מתוך שעמום שתקף אותי בזה הרגע, להתחיל משהו שעוד לא עשיתי כאן:
למנות את עשרת המקומות שעשו את הילדות שלי בירושלים, ואינם עוד. בעשרת הימים הקרובים, אשחרר כאן, כל יום, מקום נוסטלגי אחר מהילדות העכברתולית שלי.
מקום 10: שיא-דיסק
חנות הדיסקים הזאת היתה קיימת פעם במקום שהיום יש בו איזה משרד נסיעות של מנו ספנות, ברחוב בן-הלל. [...]